ת"א 9111-11-20

תקציר

הורה לילד שנמנע ממנו מקום במעון של קיבוץ שדה נחום טען כי הדחייה נבעה מאפליה על רקע מקום מגוריו – בית שאן – והגיש תביעה על כך וכן בגין לשון הרע נגד הקיבוץ ומזכירתו. עם זאת, השופטת לא מצאה ראיות לאפליה, שכן המעון היה בתפוסה מלאה בעת הגשת הבקשה, והתובעת הגישה בקשה שלושה חודשים לאחר מועד סיום ההרשמה. כמו כן, הנתבעת ניסתה למצוא פתרונות עבור בנה של התובעת ללמוד במעון ואף הצליחה לקבל אישור להגדיל את קיבולת המעון כדי לאכלס אותו. עוד קבע השופט כי העדפת הקיבוץ את תושביו אינה נחשבת להפליה לפי חוק איסור אפליה. באשר לתביעת לשון הרע, דחתה השופטת גם טענה זו, שכן לא הוכח הפרסום לפיו התובעת מהווה איום על הגננות, ומלבד עדותה של התובעת, לא הובאו ראיות נוספות התומכות בכך. עוד קבע השופט כי הנתבעים פעלו בתום לב כאשר פנו למשטרת הקהילה, ועל כן הם מוגנים על ידי סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע. לפיכך, התביעה נדחתה במלואה, והתובע חויב לשלם לכל נתבע 10,000 ₪ הוצאות משפט.