תא"מ 10817-08-17

תקציר

פסיקת בית המשפט העליון במקרה זה נסובה סביב פרשנותו ותחולתו של סעיף 30א לחוק התקשורת, שעניינו הודעות פרסומת הנשלחות באמצעים אלקטרוניים. לבית המשפט שיקול דעת רחב בפסיקת פיצויים בגין הפרת סעיף זה, ויש להצדיק את טענות התובע. החוק קובע כי בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים ללא צורך בהוכחתם, כאשר כוונת המחוקק היא ליצור הרתעה מפני שולחי הודעות בלתי מורשות. פסק הדין דן בחובתו של התובע להקטין את נזקיו, בפרט בכל הנוגע להסרתו מרשימת התפוצה של המפרסם. במקרה זה, חוסר תום הלב של התובע והאפשרות להסיר את עצמו מהרשימה הם גורמים שנלקחו בחשבון בקביעת הפיצוי. השופט מצביע על פער בטענות התובע, מ-42 הודעות במכתב הדרישה הראשוני ל-178 הודעות בתביעה, המטיל ספק באמינותן. בנוסף, בהודעות המדוברות חסרה המילה "פרסומת" בכותרת, דבר המהווה עבירה על החוק. השופט פוסק לטובת התובע אך בהתחשב במכלול הנסיבות קובע את הפיצוי על סכום חד פעמי של 5,500 שקל, נמוך משמעותית מהמקסימום המותר בחוק. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪, בצירוף ריבית, עד לביצוע התשלום בפועל.