ע"א 481-09-13

תקציר

מטרת הערעור היא לפנות את המשיבים, השוכרים המוגנים, מנכס מסחרי בתל אביב, בשל אי תשלום חלקו לכאורה של המשכיר בדמי מפתח ובדמי שכירות. המערערים, בעלי הנכסים, טוענים כי מעולם לא קיבלו את דמי המפתח להעברת השכירות מהדיירים הקודמים וכי המשיבים לא שילמו את מלוא דמי השכירות במשך שנים. עם זאת, בית משפט השלום דחה את תביעת הפינוי, וקבע כי המערערים פעלו בחוסר תום לב, והציגו ראיות בלתי אמינות וסותרות. תביעת דמי המפתח, שהועלתה בתביעת פינוי קודמת לפני שני עשורים, בוטלה וכעת היא חסומה על פי חוק הגנת הדייר ותקופות התיישנות כלליות. באשר לדמי השכירות, מצא בית המשפט כי המשיבים שילמו את הסכומים המשוערים לחשבון המערערים בעיריית תל אביב, בעוד המערערים התעלמו מפניות ושיבשו את המשיבים. התנהלות המשיבים, שהתאפיינה בעמימות ובחוסר תום לב, והימנעותם מלהוכיח אי תשלום, הביאו את בית המשפט לדחות את התביעה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי זכותם של המערערים לקבל את דמי המפתח נובעת מדין ולא מפסק דין, ועל כן חלה עליה תקופת ההתיישנות הרגילה. תביעת הפינוי הקודמת, שיכלה להכריע בסוגיה, היוותה מעשה של בית המשפט, שמנע מהמערערים לדון בה מחדש. בנוסף, תשלום דמי המפתח על ידי המשיבים לדיירים היוצאים, בידיעתם של המערערים, ושתיקתם במשך למעלה מעשרים שנה, הביאו לויתור ושיהוי. הקביעה ביחס לתביעת דמי השכירות, שנדחתה אף היא בתביעה הקודמת, התבססה על חוסר דרישתם של המערערים לתשלומים נוספים וקבלתם את סכום דמי השכירות בהתנהגות. בית המשפט מתח ביקורת על ניצול לרעה של הליכי משפט והתנהלות חסרת תום לב מצד המערערים, וציין כי זכויות בעלי הנכסים אינן מאפשרות מעשים כאלה. הערעור, חסר הצדקה, מוצע להידחות, תוך פסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך דין למשיבים. השופט שנלר מוסיף כי אין להתיר התנהלות כזו של בעלי בתים. השופט ברנר מסכים.