רע"א 7950/19

תקציר

בעיון בבקשה ובמסמכים הנלווים לה, לא מצא בית המשפט עילה להפוך את החלטת בית משפט קמא, מה שהוביל לדחיית הבקשה ללא צורך בתגובה. פסק הדין הדגיש את הקריטריונים הנוקשים להתרת ערעורים המערערים על קביעות ועדות הביטוח הלאומי לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים, וציין כי התערבויות כאלה הן נדירות ורק במקרים שבהם הוועדה התעלמה מעובדות מכריעות המשפיעות על מצבו של הנפגע. בצטטו מקרים קודמים, הדגיש בית המשפט כי התערבות נדרשת רק בנסיבות חריגות, כגון כאשר קביעת הנכות של ועדה רפואית נעדרת מודעות לעובדות חיוניות או להיסטוריה רפואית קודמת המשפיעה על הקשר הסיבתי בין תאונה לבין הנכות הנובעת ממנה. במקרה זה, המבקשים לא הציגו מידע משמעותי שיש בו כדי לשנות את מסקנת הוועדה בדבר הקשר הסיבתי בין התאונה לבין לקות הראייה של הנפגע. צוין כי בעוד שייתכן שהוועדה לא קיבלה מידע מלא על הסוכרת הלא מאוזנת הקודמת של הקורבן, די היה בתיעוד מוקדם של שבץ מוחי כדי לשלול את הצורך בראיות נוספות. בנוסף, הבהיר בית המשפט את ההבחנה בהחלטות הנוגעות לליקויי הראייה והנוירולוגיה, תמך במסקנתו של בית משפט קמא כי ההקשרים היו שונים וקבע כי אין סתירה בין התרת ראיות לסוגיה נוירולוגית לבין שלילתה בגין לקות ראייה. לבסוף, בית המשפט נתן תוקף לטיפולו של בית המשפט קמא במסמכים הרפואיים כמצויים בגבולות החוק, וקבע כי אין צורך להמשיך ולעסוק במומחיות רפואית. לפיכך, הבקשה נדחתה ללא הוצאות.