בג"צ 212/03

תקציר

פסק הדין עסק במחלוקת על סמכותו וסמכותו של יו"ר ועדת הבחירות לאשר שידור תעמולת בחירות ברדיו. בתחילה טען בא כוח המדינה לחסינות פרוצדורלית, אך בית המשפט דחה זאת בהסתמך על חוק יסוד: השפיטה, המבטיח כי לא ניתן לשלול את סמכותו של בג"ץ במשפט רגיל. בית המשפט מצא כי שתיקתו של חוק דרכי תעמולה ביחס לשידורי רדיו מהווה מחדל חקיקתי, דבר המצביע על הצורך בהתערבות שיפוטית לצורך פרשנות רחבה של החוק, המקנה ליו"ר סמכות לאשר שידורי רדיו בדומה לטלוויזיה. בית המשפט הדגיש את חשיבות האיזון בין חופש הביטוי לבין האינטרס הציבורי. במקרה דנן, השימוש שעשתה העותרת בהמנון ובדגל המדינה נתפס כעלול לפגוע ברגשות הציבור ולהסית לתסיסה, המצדיק את החלטת ועדת הבחירות לפסול את השידורים. למרות סברה הנשיאה כי לא קיים סיכון מספיק לפגיעה משמעותית כדי להצדיק ריסון מוקדם של הביטוי, דעת הרוב קבעה כי החלטת הוועדה סבירה, והדגישה כי התערבות נדרשת רק במקרים של חוסר סבירות קיצוני או בלתי רציונלי. לפיכך, העתירה נדחתה, תוך אישור שיקול דעתה של הוועדה בשמירה על הסדר הציבורי והאחדות הלאומית בתקופת בחירות.