ת"א 263/01

תקציר

התובעת, הגב' חלבי עדאל, נפגעה בתאונת דרכים בשנת 2000 והגישה תביעה לפיצויי נזקי גוף כנגד הנתבעים – עיזבון נהג רכב הסוזוקי בו שהתה והמבטחים של אותו רכב. הנתבעים הודו בחבות, והמחלוקת נסובה על גובה הנזקים. בית המשפט מינה מומחים רפואיים להערכת נזקי התובע, שכללו בעיות אורתופדיות, נוירולוגיות וכלי דם שונות, צלקות וכאבים כרוניים. המומחים קבעו כי לתובע נכות רפואית לצמיתות הנעה בין 10% ל-20% בתחומים שונים. התובעת טענה כי מצבה הרפואי יפגע ביכולתה לעבוד מחוץ לבית, דבר שהתכוונה לעשות עם הגעת בתה הצעירה לגיל 18. עם זאת, בית המשפט מצא כי היא לא הוכיחה די הצורך כוונה כזו, מה גם שבתה הצעירה הייתה בת 16 בעת התאונה. בהתחשב בגילה של התובעת, בהיעדר ניסיון תעסוקתי ובהיעדר תוכניות להשתלב בשוק העבודה, קבע בית הדין כי לא הוכח כי התאונה פגעה ביכולתה לעבוד. לפיכך, לא נפסק פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות או פנסיה עתידית. בית המשפט פסק פיצוי כאב וסבל בסך 87,794 ₪, בהתבסס על הנתונים הבסיסיים המוסכמים וגיל התובע, נכותו הרפואית ותקופת אשפוזו. הצדדים חלקו על שיעור הפיצוי בגין סיוע לצד ג', כאשר התובעת טענה כי היא נזקקה לטיפול מסביב לשעון. בית המשפט צידד בתובע ופסק 370,000 ₪ עבור סיוע צד ג' בעבר ובעתיד, תוך הכרה בכך שהסיוע הנדרש חורג מגבולות היחסים המשפחתיים התקינים. התובעת תבעה גם פיצוי בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, אך בית המשפט קבע כי לא הוכיחה די הצורך הוצאות אלה, במיוחד עבור ניתוחים פלסטיים, וכי סביר להניח שחלק מהוצאות אלו מכוסות על ידי ביטוח הבריאות הממלכתי. עם זאת, בית המשפט פסק סכום גלובלי של 90,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד, לרבות שימוש בגרביים אלסטיות וצרכי נסיעה מוגדלים. סך הפיצויים שנפסקו עמד על 547,794 שקל. סכום זה היה חייב בניכוי תשלומים קודמים ששולמו לתובע והוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%. הנתבעים חויבו לשאת בהפרש שכר הטרחה בין בית משפט השלום לבית המשפט הנוכחי. פסק הדין ניתן לטובת התובעת על יתרת הסכום, שהייתה אמורה להיות מופחתת מהתשלומים הקודמים ששולמו לה.