עת"מ 42761-06-13

תקציר

בפסק הדין החליט בית המשפט לקבל את העתירה, וקבע כי החלטת הוועדה העליונה נעדרה התחשבות מספקת בראיות שהציגה העותרת, שטענה כי התגוררה בדירה עם אמה במשך שלוש שנים לפני מותה. הוועדה הסתמכה רבות על דוחות ביקורי מעגלים ורישומי מרשם האוכלוסין, שדיווחו רק על אחיו של העותר כמתגורר בדירה. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי דו"חות אלה היו פגומים ולא עלו על הראיות המנהליות שסיפקה העותרת, כגון מסמכים רפואיים המציגים את כתובת הדירה ואישורי לימודים המעידים על נוכחות ילדיה בבתי ספר סמוכים. בית המשפט מתח ביקורת על הוועדה על כך שנתנה משקל מכריע ובלתי סביר לדוחות המעגל ולרישומי המרשם מבלי להתייחס לסתירות ולראיות שסתרו אותם. זאת ועוד, הוועדה שקלה באופן פסול גורמים זרים, כגון זכאותה של העותרת לדיור ציבורי, שלא היו רלוונטיים למעמדה כ"דיירת ממשיכת" לפי הוראות החוק המקורי. בית המשפט סבר כי שיקולים אלה אינם ראויים וביטל את החלטת הוועדה, בקובעו כי יש לראות בעותר "דייר ממשיך" על סמך חומר הראיות. בית המשפט הורה למשיבה לאפשר לעותרת לשהות בדירה על פי ההסדרים הישנים של חוק זכויות הדייר ופסק לה הוצאות משפט בסך 10,000 ₪. החלטה זו ניתנה בהעדר הצדדים ביום 9.11.2014.