ת"א 26290-12-19

תקציר

התובעים, שני בניו של המנוח דאהר עבד קאסם עכרי, הגישו תביעה לקבלת סעד כספי בגין קרקעות שלטענתם היו בבעלות אביהם. הנכסים המדוברים, בשטח כולל של 54,850 מ"ר, הוקנו לאפוטרופוס לנכסי נפקדים לפי חוק נכסי נפקדים לאחר פטירת המנוח בשנת 1948. התובעים טוענים כי הקרקע שייכת להם כדין ומביאים כראיה, שלוש תעודות מספר הנישומים כראיה. עם זאת, האישורים מציגים את שם הבעלים באופן שונה. הנתבעים טוענים כי התביעה קצובה בזמן ודינה להידחות. עוד הם טוענים כי לבית המשפט אין סמכות לדון בנושא וכי התובעים אינם זכאים לפיצוי שהם מבקשים. השופט פוסק לטובת הנתבעים ודוחה את התביעה. הם מסכימים עם הנתבעים כי התובעים לא יזמו את התביעה בתוך 30 הימים המוסכמים מהחלטת ועדת הבעלות וכי לבית המשפט סמכות לדון בתיק. עם זאת, השופט מגיע למסקנה כי התובעים לא הצליחו להוכיח כי אביהם היה הבעלים של הקרקע שבמחלוקת. הראיות שהוצגו, המסתמכות על עדויותיהם של שני ילדים שהיו בני 4 ו-12 בתקופה הרלוונטית, אינן מספיקות לביסוס טענתם. בנוסף, השופטת מציינת כי התובעים לא סיפקו מסמכים כלשהם התומכים בטענת הבעלות שלהם, והתעודות שהציגו הן העתקים מספר הנישומים עם איות משתנה של שם הבעלים. השופט מחליט כי התובעים אינם זכאים לסעדים הכספיים המבוקשים ומורה להם לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.