ע"פ 3936/13

תקציר

המבקשת, מטפלת לשעבר במוסד שיקומי, הורשעה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בגרימת מעשה סדום, מעשה מגונה והתעללות נפשית ומינית בחסרי ישע שהיו תחת חסותה ונידונה ל-24 חודשי מאסר. היא ערערה על הרשעתה ועל גזר דינה לבית המשפט העליון וביקשה עיכוב ביצוע גזר דינה עד להגשת הערעור. בית המשפט העליון דחה את בקשתה. החלטת בית המשפט מתבססת על מספר גורמים: חומרת העבירות של המבקשת, שכללו ניצול פגיעותן של הקורבנות וניצול לרעה של עמדת הסמכות שלה; היעדרה החלקי של חזקת החפות בשל הודאתה בחלק מהעבירות; והאינטרס הציבורי באכיפה מיידית של החוק. בעוד שהמבקשת הודתה בחלק מהאישומים נגדה, היא ערערה על אחרים ובית המשפט מציין כי ערעורה אינו חסר שחר, במיוחד בכל הנוגע להרשעה שלה בעבירה של סיוע וסיוע. למרות שבית המשפט מכיר באפשרות שעונשה של המבקשת יופחת בערעור, הוא שוקל את חומרת העבירות שבוצעו ואת הצורך בפעולה מיידית כדי לגבור על הנזק הפוטנציאלי למבקשת מריצוי עונשה בטרם יישמע ערעורה. עם זאת, על מנת לצמצם פגיעה זו, בית המשפט מתחייב לפסוק בערעור בתוך חמישה חודשים מיום החלטתו. המבקשת נדרשת להתחיל לרצות את עונשה במועד קצוב, ובכך לדחות את בקשתה לעיכוב ביצוע.