ע"א 11909-09-15

תקציר

טענות המערער כנגד פסק הדין נדחו על ידי בית המשפט הפרוצדורלי, אשר בחר שלא להתערב בהליך קבלת ההחלטות בעניין הגשת ראיות ושמיעת עדים, דבר הנתון ככלל לשיקול דעתה הרחב של בית המשפט הפרוצדורלי. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בקביעת הראיות ובממצאים המבוססים עליהן. לפיכך, נבחנו מסקנותיו המשפטיות של בית משפט קמא על יסוד טענות המערער. המערערת טענה כי למשיבה אין זכויות בנכס וכי פסק הדין הרחיב את החזית מדיני חוזים לדיני קניין. עם זאת, בית המשפט מצא כי מדובר ב"שינוי חזית" המוסכם על שני הצדדים, ועל כן היה מוצדק לבסס את פסק הדין על הוראות חוק המקרקעין המגנות על הבעלות והחזקה. גם טענת המערערת כי זכויות הקניין שייכות לצד שלישי, מר גרבו, נדחתה מאחר שחוק המקרקעין קובע כי למחזיק במקרקעין הזכות לדרוש ממי שאין לו זכות להימנע מהתערבות בשימוש במקרקעין ולהסיר כל הפרעה. המשיב הוכר כמחזיק, ואילו המערער הודה בפלישה לנכס. זאת ועוד, עצם קיומם של הסכמי השכירות תמך בטענת המשיב. לפיכך, הערעור לסילוק המערער מהנכס התקבל, והמערער חויב לפנות את המקום עד ליום 31.12.2016 ולשלם למשיב 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. השופט ישעיהו שנלר, השופט ד"ר קובי ורדי והשופט חגי ברנר הכריעו בתיק בהתאם לפסק דינו של השופט שנלר.