בר"ע 49683-12-20

תקציר

פסק הדין דן בפרמטרים ובאמות המידה לקביעת הנכות וההטבות הנלוות לה לפי תקנה 15 לתקנות הנכות במסגרת חוק הביטוח הלאומי. על פי התקנה, ועדה רפואית יכולה לחרוג מאחוזי הנכות שנקבעו, בהתחשב במקצועו ובגילו של הנפגע. התקנה נועדה לאזן בין הקביעה האובייקטיבית של הנכות לבין הנסיבות הפרטניות למניעת עוול. בית המשפט מבהיר כי תכלית התקנה אינה מיושמת בחלל ריק אלא לתת מענה למצבים ספציפיים בהם המוגבלות האובייקטיבית אינה משקפת את הפגיעה בפועל בעבודה. המבקש, שהיה תלמיד תיכון בעת התאונה, לא הביא ראיות לכך שיכולתו לעבוד או להתפרנס נפגעה באופן חמור יותר מאחוזי הנכות האובייקטיביים. עוד ציינו השופטים כי גילו הצעיר של המבקש אינו מצדיק את תחולתה של תקנה 15, שכן הוא טרם ביסס את מקצועו ולא איבד את ההזדמנות לעשות כן. מאחר שהמבקש לא הוכיח ליקויים ספציפיים בשל מוגבלותו, דחה בית המשפט את ערעורו והורה לו לכסות את הוצאות אוצר המדינה.