ת"א 39023-03-22

תקציר

בית המשפט מצא כי התובע לא הצליח להוכיח את טענתו כי דירתו אינה ראויה למגורים לאחר המסירה, ולכן דחה את תביעתו לפיצוי בגין הפסד שכר דירה, ארנונה, מים והוצאות חשמל. התובעת טענה כי ליקויים שונים, לרבות בעיות במערכות מיזוג האוויר וההצללה, הפכו את הדירה לבלתי ראויה למגורים למשך 19 חודשים. עם זאת, בית המשפט מצא כי הדירה ראויה למגורים, והתובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. בחוות הדעת שהגיש התובע לא נטען כי הדירה אינה ראויה למגורים, והתובע אף שיפץ את הדירה לאחר תפיסת החזקה, דבר שסתר את טענתו. זאת ועוד, התובע לא הביא ראיות לניסיונות להשכיר את הדירה או לבטל הסכמי שכירות כלשהם, למרות שנטל ההוכחה מוטל עליו. השופטת דחתה גם את התביעה בגין עוגמת נפש, שכן התובע לא הוכיח קיומם של ליקויים ואי הנוחות שנגרמה מהם לא הייתה משמעותית דיה כדי להצדיק פיצוי, מה גם שהדירה הייתה נכס להשקעה והתובע לא התגורר בה. נוכח הימנעותו של התובע מלהביא ראיות ומצבה הראוי למגורים של הדירה, פסק השופט לטובת הנתבע והורה לתובע לכסות את הוצאות הנתבע, תוך שהוא קובע את הסכום על 50,000 ₪, בהתחשב בהיקף ההליך.