ת"א 11797-06-10

תקציר

הסכסוך בין המבקשים, שהם בתם וחתנם של בני הזוג מלמד, לבין המשיבה, חברת קוסמטיקה בבעלות ובניהולם של בני הזוג, החל בתביעה שהגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בשנת 2007, בטענה כי המבקשים פגעו בחברה וגנבו את סודותיה העסקיים. המשיב ביקש והוענקו לו סעדים זמניים לרבות מינוי כונס נכסים, איסור על יציאת המבקשים מן הארץ ותפיסת נכסיהם. עם זאת, סעדים אלה בוטלו מאוחר יותר לאחר שבתי המשפט קבעו כי לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות לדון בתיק. לאחר מכן ביקשו המבקשים חילוט הפיקדון שמסר המשיב בבקשתו המקורית. המבקשים טענו כי בקשת המשיב לסעד זמני אינה סבירה וגורמת להם נזק והוצאות משמעותיים. עוד נטען, כי הליך התפיסה כלל התנהלות בלתי חוקית והצהרות כוזבות של המשיב. מנגד, טען המשיב כי למבקשים לא נגרם כל נזק כתוצאה מהסעדים הזמניים וכי בקשתם לחילוט אינה מוצדקת. בית המשפט קבע כי המבקשים לא הביאו כל ראיה שתתמוך בטענותיהם לנזק, וכי טענותיהם הכלליות והבלתי מבוססות אינן מספיקות כדי לעמוד בדרישות חילוט הפיקדון. זאת ועוד, המבקשים לא הציגו כל ראיה באשר לגובה הנזק שנגרם לכאורה. בית המשפט הדגיש כי חילוט בטוחות הוא אמצעי שבשיקול דעת ואין להעניק אותו כדבר שבשגרה. במקרה דנן, הימנעותם של המבקשים מלספק תשתית ראייתית ראויה לטענותיהם גרמה לכך שלא היו זכאים לחילוט. בנוסף, בית המשפט לא שוכנע כי התנהלות המשיב מצדיקה ביטול סעדים זמניים או כי בקשות המשיב אינן סבירות. לפיכך, דחה בית המשפט את בקשת המבקשים לחילוט הפיקדון והורה על החזרתו למשיב. החלטה זו ניתנה מבלי לפגוע בזכותם של המבקשים להגיש בעתיד תביעת נזיקין.