ת"א 664/81

תקציר

פסק הדין של בית המשפט היה לטובת התובעים, דוד ויהודית בן עמי, ורחל וויקטור בן כנען, שהגישו תביעת פיצויים נגד הנתבעים, מו"לים ועורכים של עיתון מקומי, בגין פרסום כתבה שהוציאה את דיבתם. הכתבה המדוברת התמקדה בחשדות להונאה בנמל חיפה והפלילה את התובעים, תוך רמיזה כי הם היו מעורבים באספקת נפט באיכות ירודה לרשות הנמלים, דבר שגרם לפגיעה קשה בשמם הטוב. בית המשפט קבע כי הפרסום מהווה לשון הרע וחייב את הנתבעים בפיצויים לפי חוק איסור לשון הרע. עיקרי פסק הדין כללו את הקביעה כי ייחוס חשד גרידא לביצוע עבירה נחשב לשון הרע וכי יש לאמץ את אמת המידה של הקורא הסביר בבואו לבחון את משמעות הפרסום. טענת הנתבעים כי הם בסך הכל חזרו על מידע שמסרה המשטרה נדחתה, שכן בית המשפט קבע כי חזרה על לשון הרע ללא אימות העובדות אינה פוטרת את המפרסם מאחריות. בית המשפט דחה גם את הגנת תום הלב שנטענה על ידי הנתבעים, בנימוק של היעדר אמצעים סבירים לבירור האמת לפני הפרסום, כנדרש בחוק. כמו כן, בפסק הדין הודגש כי אין די בהוכחת היעדר זדון כדי לבסס תום לב, במיוחד כאשר הנתבעים לא הקפידו על סטנדרט ההתנהגות הנדרש. בית המשפט הכיר בכך שנגרמו לתובעים נזקים חברתיים ועסקיים עקב הכתבה, אך התקשה לכמת אותם במדויק. לפיכך, נפסקו לכל אחד מהתובעים, דוד ורחל בן עמי, פיצוי בסך 100,000 ₪. הנתבעים חויבו לשלם לתובעים הוצאות ודמי שכירות בסך 35,000 ₪, בצירוף הצמדה וריבית מיום 1.9.83. תביעתם של התובעים ויקטור ויהודית בן כנען נדחתה, והם חויבו במשותף לשלם לנתבעים הוצאות בסך 10,000 ₪.