מ"א 6478/92

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מקרה של גילוי כספי בין בני זוג, שחל עליו חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973. החוק נועד להסדיר את ענייניהם הרכושיים של זוגות נשואים, בין אם באמצעות הסכם ממון ובין אם באמצעות איזון משאבים. בהיעדר הסכם ממון, החוק קובע כי בני הזוג הסכימו לאיזון משאבים, המזכה כל אחד מבני הזוג במחצית שווה מנכסיהם המשותפים בעת גירושין או פטירה. זכות זו מעוגנת בחוק עצמו, ומייתרת את הצורך בהצהרות בית משפט. סעיף 11 לחוק מסמיך את בית המשפט להוציא צווים לשמירה על זכויותיו של אחד מבני הזוג כלפי האחר, במיוחד כאשר יש פעולה שיש בה כדי לסכל את זכויותיו של האחר או חשד סביר לפעולה כזו. הצווים יכולים לכלול חובת גילוי של מידע פיננסי. ייחודו של חוק זה הוא ביצירת הסכם משוער בין בני זוג, המבטיח חלוקת נכסים 50/50 עם התרת הנישואין. יש לפרש את סעיף "החשש הסביר" שבסעיף 11 באופן רחב, כך שאינו מחייב מעשים ספציפיים אלא מקיף משברים חמורים בחיי הנישואין העלולים לגרום לאחד מבני הזוג להעלים נכסים. במקרה הנתון, בית המשפט מצא כי הבעל נקט פעולות שיש בהן כדי לפגוע בזכויותיה של האישה, והמשבר החמור בחיי הנישואין הצדיק חשש להברחת נכסים. לפיכך, חויב הבעל למסור מידע מפורט על אחזקותיו הכספיות בישראל ובשווייץ בתוך 45 יום. כמו כן נפסקו לאישה הוצאות משפט. החלטה זו נועדה לשמור על זכויותיה של האישה בחלקה בנכסים המשותפים, כמתחייב מחוק יחסי ממון בין בני זוג.