ע"א 901/90

תקציר

במקרה שלפנינו, ביטל בית המשפט העליון פסק דין קודם של בית המשפט המחוזי שנתן צו מניעה קבוע נגד שני מערערים המונע מהם לייבא צעצועי טומי לישראל. התיק נסב סביב סעיף בהסכם פרישה שאסר על אחד המערערים, בעל מניות לשעבר ומנהל בחברה המשיבה, להתקשר בעסקים עם חברות שהמשיב היה הסוכן הבלעדי שלהן. בית המשפט מצא כי המשיבה הסתירה את העובדה שהיא לא הייתה המפיצה הבלעדית של טומי בעת חתימת ההסכם ועיכבה את פעולתה המשפטית למרות שהייתה מודעת ליבוא של המערערת. פסק הדין הדגיש כי הסעיף החוזי הנדון, גם אם חל, מהווה הגבלה בלתי סבירה על חופש העיסוק של המערערת, הן בהיקפו והן מבחינת משך הזמן והמגבלות הגיאוגרפיות. יתר על כן, בית המשפט הגיע למסקנה כי טענת המשיב לפגיעה במוניטין אינה תקפה, שכן כל מוניטין היה שייך לטומי ולא למשיב, ומשכך לא הייתה התעשרות שלא כדין מצדו של המערער. בית המשפט הדגיש את חשיבות התחרות החופשית וחופש העיסוק כעקרונות יסוד, וקבע כי הגבלות בהסכמים מסחריים אינן צריכות לפגוע יתר על המידה באינטרס הציבורי. משכך, דחה בית המשפט את טענות המשיב וחייב אותן בהוצאות המשפט של המערערים, ובכך חיזק את מתן עדיפות החופש הכלכלי והתחרות בעסקאות מסחריות.