בע"מ 7918/21

תקציר

פסק הדין הנדון עניינו בבקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי במה שמכונה תיק "גלגול שלישי" לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. המחלוקת הבסיסית נסובה סביב חטיפת קטין וקביעת מקום מגוריו. המבקש, ככל הנראה הורהו של הילד, מבקש לערער על ההחלטה, אך שופט בית המשפט העליון קובע כי יש לדחות את הבקשה. השופט מסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי פה אחד, ומדגיש כי היא מבוססת על העובדות הספציפיות של המקרה ואינה מעוררת שאלות עקרוניות מעבר לאינטרסים של בעלי הדין. השופט מדגיש את העיקרון המנחה של אמנת האג בדבר חטיפת ילדים, השואפת לאפס סובלנות כלפי חטיפת ילדים, ומתווה את כללי היסוד הקשורים לעיקרון זה. אלה כוללים את החזרתו המיידית של הילד החטוף לארץ מוצאו וכיבוד זכויות המשמורת שנקבעו על ידי הרשויות המוסמכות באותה מדינה. לדברי השופט, מטרתה של אמנת האג אינה לקיים דיון מהותי בטובת הילד אלא ליישם את כלל ההשבה המיידית. השופט מציין כי מקום מגוריו הרגיל של הקטין, טרם חטיפתו, היה איטליה, וטיעוני המבקש הטוענים אחרת סותרים ממצאים עובדתיים ופסיקה קיימת. יתר על כן, המשיב, ככל הנראה ההורה השני של הילד, קיבל סמכויות משמורת על ידי בית המשפט האיטלקי. השופט מסכים עם קביעותיהם העובדתיות של בתי משפט קמא לפיהן החריגים לכלל ההשבה המיידית אינם חלים במקרה זה. המשיבה לא ויתרה על זכויות המשמורת, ואף לא השלימה עם החטיפה, תוך שלילת "חריג ההסכמה שבשתיקה". כמו כן, אין ראיות המצביעות על כך שהחזרת הקטין לאיטליה תגרום לו נזק משמעותי, ולכן "חריג הנזק" אינו מתקיים. בנוסף, גילו הצעיר של הקטין ומצבו הנפשי מצביעים על כך ש"חריג התנגדות הילד" אינו חל. השופט מגדיר את טענות המבקשים כ"תלויות על חוט השערה" ומאשים אותם בניסיון להתדיין מחדש בתיק באופן ענייני. השופטת דוחה גם את הבקשות הנלוות של המבקש, לרבות בקשה לעדכון נוסף בתיק, ביקורת על התנהלות המשיב בהליכי אימוץ איטלקיים ודרישה לשימוע של הקטין או למינוי אפוטרופוס לדין. בקשות אלה נתפסות כניסיונות לעקוף את כללי אמנת האג ונחשבות בלתי הולמות לתחולה הנוכחית. השופט מציין כי זכויותיו של הקטין יישמרו בבית המשפט האיטלקי וכי אין צורך בעיכוב ביצוע מאחר שהמבקש כבר קיבל צו זמני. לבסוף, נדרש המבקש לשלם את הוצאות המשיב, וחזרתו של הקטין לאיטליה נקבעת.