ע"א 166/59

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהוגשה בשם המדינה נגד הנהגים שהיו מעורבים בתאונת דרכים שגרמה למותם של שישה חיילים, בדרישה לשיפוי בגין ההטבות המשולמות למשפחות החיילים מכוח חוק משפחות חיילים שנהרגו בקרב (תגמולים ושיקום), התש"י-1950. הנתבעים טענו כי תביעת המדינה התיישנה, שכן היא הוגשה למעלה מחמש שנים לאחר התאונה. עם זאת, בית המשפט קבע כי זכותה של המדינה לשיפוי קמה רק עם תשלום התגמולים בפועל ואינה כפופה לאותה תקופת התיישנות כמו תביעות נזיקין אזרחיות. כל תשלום על ידי המדינה מוליד עילה חדשה לשיפוי, עם תקופת התיישנות של שבע שנים. בנוסף, קבע בית המשפט כי עילת התביעה של המדינה אינה נגזרת מזכויות הקורבנות אלא היא זכות סטטוטורית לשיפוי. באשר לערעור שכנגד, קיבל בית המשפט את טענת המדינה כי הוריו של חייל שנפטר הם יורשיו היחידים, והורה לנאשמים לשלם למדינה את מלוא סכום הקצבאות ששולמו למשפחת החייל. לפיכך נדחה הערעור והערעור שכנגד התקבל. הנתבעים היו אחראים במשותף לסכום כולל של 6,259.282 ש"ח, בצירוף ריבית והוצאות.