ת"א 56857-07-22

תקציר

במקרה דנן, בית המשפט דחה את תביעת התובע בעיקר בעילה של התיישנות, השתק והיעדר סמכות עניינית. התביעה חולקה לשני תחומים עיקריים: פגיעה לכאורה בפרטיות עקב פריצה בלתי מורשית לטלפונים והפצת מידע, ושיטות חקירה רשלניות של הרשויות. בית המשפט קבע כי הטענות לפגיעה בפרטיות חסומות בזמן, שכן המעשים התרחשו בתחילת 2019, והתביעה הוגשה רק באמצע שנת 2022, מעבר למגבלה של שנתיים לפי חוק הגנת הפרטיות. טענותיה של התובעת בדבר עוולה מתחדשת או גילוי מאוחר נדחו בשל היעדר ראיות מספיקות שמנעו ממנה לדעת את העובדות הנטענות בשלב מוקדם יותר. בית המשפט התייחס גם לטענות בדבר הפרת חובה חקוקה לפי חוק המחשבים, ומצא את אותה תשתית עובדתית העומדת בבסיס טענות אלה כמו טענות לפי חוק הפרטיות, ובכך שלל ניסיונות לעקוף את תקופת ההתיישנות באמצעות מסגרות משפטיות אחרות כגון רשלנות. יתר על כן, בית המשפט קבע כי התובעת מנועה מלתבוע הפסדי שכר, שכן היא פרשה מרצונה מתפקידה השיפוטי בתמורה לגניזת הליך פלילי נפרד הנוגע לעבירות שונות בהן רשויות החקירה לא היו אשמות. באופן ביקורתי, בית הדין דחה את הטענה כי התביעה נופלת במסגרת סכסוך עבודה, ואישר את טיבה כתביעת נזיקין. בשל הדחייה המקדמית, בית הדין לא בחן את גופו המהותי של המקרה והטיל על התובע הוצאות משפט.