ת"א 72379-10-18

תקציר

התובע, נהג משאית מנוף יליד 1958, הגיש תביעה נגד חברת הביטוח הנתבעת בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים בשנת 2017. הנתבעת הכירה בתוקפו של הכיסוי הביטוחי אך חלקה על נסיבות התאונה ועל תחולת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. השאלה המרכזית הייתה האם התאונה אירעה עקב פגיעת התובע מצילינדר במשקל 400 ק"ג בעת פריקת מטען, כפי שטען. הנתבע טען כי עדותו של התובע לוקה בחוסר אמינות וכי הוא נמנע מלזמן עד ראייה. עם זאת, השופט מצא צדק בגרסתו של התובע לאירועים, בהתחשב בקביעותיו העקביות ובראיות התומכות, והגיע למסקנה כי התאונה נופלת בגדר חוק הפיצויים. לגבי נכות רפואית, מומחה שמונה על ידי בית המשפט קבע נכות לצמיתות בשיעור של 15% ותקופת נכות זמנית של חמישה חודשים. המומחה נחקר חקירה נגדית, וחוות דעתו נותרה נחרצת. השופט מצא את עדותו של התובע אמינה וקיבל את גרסתו לנסיבות התאונה. הכנסותיו השנתיות של התובע לפני התאונה עמדו על כ-10,000-12,000 ש"ח, אשר עלו לכ-14,000 ₪ בשנת 2020 ול-10,500 ₪ במחצית הראשונה של שנת 2021. לפיכך, נכותו הרפואית לא פגעה באופן משמעותי בכושר ההשתכרות שלו. השופט העריך את הנכות התפקודית במחצית מהרמה הרפואית בשל היעדר ראיות הקושרות את הפסקת עבודתו בשנת 2019 לתאונה. השופט חישב את נזקיו של התובע, לרבות הפסדי שכר בעבר ובעתיד, סיוע מאחרים, הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות, ופסק לו סך של 135,000 ₪. סכום זה כלל 65,000 ש"ח בגין אובדן שכר (חמישה חודשי נכות זמנית), 40,000 ש"ח בגין פגיעה בכושר השתכרות עתידי, 20,000 ש"ח בגין כאב וסבל, 10,000 ש"ח בגין סיוע מבני משפחה ו-5,000 ש"ח הוצאות רפואיות. לאחר ניכוי 5,500 ש"ח בגין ניכויי ביטוח לאומי, הפיצוי הסופי עמד על 135,000 שקל, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות. סכום פסק הדין חויב שישולם בתוך 30 יום.