עמ"ה 1341/01

תקציר

המערערת, ועדת תכנון מקומית, ערערה על החלטת שמאי מכריע שמונה על ידי ועדת ערר לפי סעיף 198(ו) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. הערר נדחה על ידי ועדת הערר משום שהוגש מעבר למועד הקבוע בחוק. לאחר מכן עתר המערער לבית המשפט לעניינים מנהליים. השאלה המרכזית הייתה האם לוועדת הערר יש סמכות להאריך את המועד להגשת ערר. בית המשפט קבע כי הערעור הוגש באיחור. השומה המכרעת הועמדה לרשות המערער ביום 20.2.2001, והערעור הוגש ביום 6.5.2001, מעבר למועד הקבוע בחוק של שלושים יום. עוד קבע בית המשפט כי לוועדת הערר סמכות להאריך את המועד, שניתן לקבוע מכוח השלמה חלקית או מכוח סמכות טבועה. סמכות זו נבעה מכך שלבתי המשפט לעניינים מנהליים הייתה סמכות להאריך זמן, וועדות ערר היו גופים מינהליים. הקריטריון להארכת הזמן היה "סיבה מיוחדת". עם זאת, במקרה הנוכחי, המערערת לא הראתה כל סיבה מיוחדת שתצדיק הארכה. לפיכך, הערעור נדחה. המערער חויב לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ₪.