ע"א 802/77

תקציר

נראה כי פסק הדין הנדון קשור לתביעה אזרחית המבקשת פיצויים בגין פגיעות שנגרמו למערער בתאונה. בית משפט קמא פסק מלכתחילה לטובת המשיב, אך המערער ערער על ההחלטה. הערעור התמקד בשתי שאלות רפואיות עיקריות: הראשונה, האם אירוע חיצוני, כגון תאונה, עלול לגרום להתפרצות סכיזופרניה, והשנייה, האם אירוע חיצוני כזה אכן גרם לסכיזופרניה של המערער. ערכאת הערעור קבעה, כי בהתבסס על מדע הרפואה הקיים, על הראיות שהוצגו ועל ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, התשובה לשתי השאלות היא חיובית. בשאלה הראשונה קיבל בית המשפט את חוות דעתו של ד"ר חפץ, שקבע כי אירוע חיצוני אכן עלול לגרום להתפרצות סכיזופרניה. עמדה זו נתמכה על ידי מספר פסיכיאטרים ידועים והתקבלה גם בפסקי דין קודמים של בית המשפט. בית המשפט דחה את עמדתו הנגדית של פרופ' ויניק, שטענה כי אירוע כזה יהווה גורם תורם רק במקרים נדירים, שכן הוא מבוסס על הנחות עובדתיות שלא נתמכו בממצאיו של בית משפט קמא. באשר לשאלה השנייה, הסכים בית המשפט לערעורים עם קביעתו של ד"ר חפץ כי התאונה שחווה המערער הייתה אירוע חיצוני שיכול היה להביא להתפרצות סכיזופרניה שלו. בית המשפט מצא כי מדובר באירוע חמור וכי עיתוי התאונה ביחס להופעת המחלה היה קרוב דיו כדי לבסס קשר סיבתי. גם הפעם דחה בית המשפט את חוות דעתו של פרופ' ויניק, שטען נגד הקשר. בית המשפט הדגיש כי עמדתו של פרופ' ויניק התבססה על הנחות שאינן עולות בקנה אחד עם ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, בעוד שחוות דעתו של ד"ר חפץ מתיישבת עם העובדות שנקבעו. משמצאה כי המערער הציג ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו, קיבלה ערכאת הערעור את הערעור. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע את הפיצוי הראוי בגין נזקיו של המערער, בהתחשב הן בנכות האורתופדית שלו והן בסכיזופרניה. המשיבים חויבו לשאת בהוצאות המערערת, לרבות סך של 20,000 ל"י שכר טרחת עורך דין.