ת"א 12074-09-11

תקציר

התובע, יורם עמית, ביקש לרכוש דירה וחלקים מהחצר הסובבת אותה מהנתבעים, המוכרים, ברמת השרון. ההסכם בין הצדדים כלל סעיף לפיו המוכרים ימסרו, יעבירו וירשום את הדירה ואת החלק הדרומי של החצר על שם הרוכש בטאבו עד למועד שנקבע. סעיף נוסף העניק לקונה את הזכות לרכוש את החלק הצפוני של החצר אם שוכר הדירה הצפונית אינו מעוניין בכך. הרוכש שילם למוכרים באמצעות הוראה בלתי חוזרת לשחרר כספים מחשבונו של הקונה לעורך הדין של המוכרים, חיים כהן. עם זאת, רישום הדירה והחצרות לא התרחש עד למועד הנקוב, והצדדים חלקו האם אי הרישום היווה הפרה יסודית של ההסכם. נקודות המחלוקת העיקריות היו פרשנות סעיפי ההסכם הנוגעים לרכישת החצר וייצוג הקונה על ידי עורך הדין של המוכרים. בית המשפט מצא כי הזכות לרכוש את חלקה הדרומי של החצר מותנית בשלושה תנאים, לרבות פסק דין תלוי ועומד. מרגע מתן פסק הדין, הזכות הפכה למוחלטת, ושני הצדדים היו מחויבים בחוזה. למרות ידיעתו של הקונה על קיום התנאים, הוא לא נקט בצעדים הדרושים למימוש זכותו, בעוד שגם המוכרים לא פעלו ליישום ההסכם. בית המשפט פירש חוסר מעש הדדי זה כהסכמה לביטול החוזה לחלק הדרומי של החצר. באשר לחלקה הצפוני של החצר, מצא בית המשפט כי זכות הרכישה של הרוכש מעולם לא שוכללה משום שבעלי הדירה הצפונית ושוכריה לא סירבו לקבל את ההצמדה. גם טענת הרוכש כי עורך הדין של המוכרים ייצג אותו במו"מ נדחתה, שכן בית המשפט קבע כי תפקידו של עורך הדין מוגבל לטיפול בביצוע רישום הרכישה. בית המשפט הגיע למסקנה כי המוכרים הפרו את ההסכם באופן יסודי בכך שלא רשמו את הדירה ואת החצר הדרומית על שם הרוכש עד למועד האחרון. כתוצאה מכך, חויבו המוכרים (נתבעים 1-6) ובא כוחם (נאשם 7) לשלם לקונה את הפיצוי המוסכם בסך 15,000$, שיומר לשקלים במועד הגשת התביעה. התביעה נגד הנתבעים 8 ו-9, שרכשו את הדירה הצפונית, נחשבה מופרכת ונדחתה, והתובע חויב לשלם להם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.