ע"פ 237/89

תקציר

הערעור, המוגבל למערער מס' 2 (משה פרוסמן), מבקש להקל בעונש שנגזר עליו, בפרט בכל הנוגע לתקופת המאסר ולאופיין של עבירות שחרור מותנה. העילות העיקריות לערעור הן אי יכולתו של פרוסמן לשלם את הקנס שהוטל ובריאותו הרופפת. פרוסמן טוען כי הסדר הטיעון, עליו חתם מתוך אמונה שיוכל לשלם את הקנס, הותיר אותו במצב שבו הוא צפוי למאסר ממושך אם לא יוכל לשלם. בית המשפט מתבקש להתערב ולהקל בעונש. עם זאת, השופטים דוחים את הבקשה בנימוק של בחירה מודעת של פרוסמן שלא לסטות מהסדר הטיעון למרות שידע שלא יוכל לשלם את הקנס. הם מדגישים את הוויתורים ההדדיים בהסדר הטיעון, את חומרת העבירות של פרוסמן ואת המשקל המינימלי שניתן לנסיבות האישיות. השופטים סבורים כי העונש הכולל הולם ולמעט תיקון עבירות השחרור המותנה, מקיימים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. תיקון זה מגדיר את עבירות המבחן כעבירות שבהן הורשע פרוסמן, ואת כל העבירות לפי החיקוק הרלוונטי הנזכר בפסק דינו של בית משפט קמא. לפיכך הערעור נדחה, בכפוף לתיקון זה.