ת"א 4340/05

תקציר

התובעת, י.מ., סבלה משיתוק מוחין קל מלידה. בגיל 18 הייתה מעורבת בשתי תאונות בתוך חודשים ספורים: נפילה בבית הספר ותאונת דרכים כהולכת רגל. מצבו של י.מ. הידרדר במהירות בעקבות התאונות. היא ביקרה אצל רופא המשפחה מספר פעמים במהלך תקופה זו. בסופו של דבר, היא אובחנה עם ציסטה נדירה ומולדת בצוואר שגרמה לניוון חוט השדרה. י.מ. נותח אך לא התאושש ונותר משותק בכל ארבע גפיו. היא תבעה את קופת החולים ואת בית החולים ברזילי בגין רשלנות רפואית, בטענה שלא הצליחו לאבחן את הציסטה מוקדם יותר, מה שהיה מפחית את נכותה. הנתבעים טענו כי התאונות הן שגרמו להידרדרותה. בית המשפט פסק לטובת התובע. בית המשפט קבע כי קופת החולים ובית החולים הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי י.מ. בנקודות שונות במהלך חייה, הרופאים לא ביצעו בדיקות נאותות של הסימפטומים הנוירולוגיים שלה, מה שיכול היה להוביל לאבחנה מוקדמת יותר של הציסטה. רשלנות זו גרמה לעיכוב בטיפול בי.מ., וכתוצאה מכך לנכותה הקשה. באשר לתאונות, קבע בית המשפט כי הן היו מינוריות באופיין ולא סביר שגרמו להידרדרות. לפיכך, נדחו טענות הנתבעים כי התאונות היו הגורם העיקרי. בית המשפט הטיל אחריות של 75% לקופת החולים ו-25% לבית החולים בגין החמרת נכותו של י.מ. רשלנות קופת החולים גרמה להידרדרות גדולה יותר במצבה. השופט הורה לקופת החולים ולבית החולים לפצות את התובעת על נזקיה בהתאם ופסק הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לתובעת ולנתבעים האחרים בתיק.