ה"פ 16519-06-13

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הבקשה לסעד זמני לצד טיעוני הצדדים. הבקשה אושרה בחלקה. פסק דינו של השופט התמקד בעיקר בשני שיקולים עיקריים. ראשית, האם המבקש הביא ראיות לקיומה של עילת תביעה לכאורה, ושנית, בחינת מאזן הנוחות, הקובע האם ייגרם למבקש נזק גדול יותר אם הסעד לא יינתן לעומת הנזק שנגרם למשיב אם יהיה. באשר לעילת התביעה, נכתב בטענת הבנק כי המשיב חייב להם למעלה מ-40 מיליון שקל ומקים דרך קבע חברות חדשות בבעלות אנשי קש - בני משפחה או מקורבים - כדי לחמוק מנושים. הבנק מבקש להרים את מסך ההתאגדות כדי למצות את הדין עם המשיב. המשיב מכחיש כי הוא חייב לבנק כספים כלשהם וטוען כי טענות הבנק נעשות בחוסר תום לב. עם זאת, הימנעותו של המשיב ממתן הסברים מספקים לאופן התנהלותו באמצעות גופים אלה הרשומים על שם מקורביו, בצירוף ראיות הבנק, מקיימת את דרישת עילת התביעה לכאורה. בהתייחס למאזן הנוחות, קבע השופט כי הבנק הוכיח נוחות ברורה בקבלת סעד זמני, מה גם שהמשיב לא טען ולא הביא ראיות לנזק פוטנציאלי כלשהו שייגרם לו אם יינתן הסעד. בבקשה הוגשו צווי מניעה נגד מספר משיבים, לרבות המנהלים המיוחדים, המשיבים 6, 7 ו-11, בנוגע למבנה השוק החדש בחדרה. עם זאת, השופטת סירבה להיעתר לסעד המבוקש נגד צדדים אלה, בשל היעדר ראיות מספיקות לקשר בין המשיב לבין המשיב 11, אשר הטילו ספק בטענת הבנק כי המשיב שלט בגופים אלה. למרות זאת, ניתן סעד זמני לבנק כנגד המשיב והמשיב 3, האוסר עליהם להשיב את כספי הערבות הקשורים למבנה השוק. כן נעתרה השופטת לבקשת הבנק לאסור על המשיבים 1, 3, 6, 7 ו-11 להשיב כספים כלשהם למשיב או למקורביו, וכן לצו מניעה המונע כל עסקה הנוגעת לרכב מרצדס ולדירת פנטהאוז הרשומה על שם אחותו ואמו של המשיב, בהתאמה. צווים אלה הוצאו על בסיס עילת התביעה לכאורה והנוחות שבמניעת דיספוזיציה בנכסים אלה. המשיב חויב בכיסוי שכר טרחת עורך הדין של הבנק, בסך 6,000 ₪, ופסק הדין יישלח לכל הצדדים בדואר רשום. החלטה זו התקבלה בהעדר הצדדים והיא מיום 18.8.13.