ע"פ 4267/09

תקציר

המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור שכן קיימות ראיות מספיקות, לרבות ראיות נסיבתיות, כדי להפליל את המערער בגין תקיפה מכוונת ופציעה חמורה של המתלוננת. בתוך כך, טוען המערער כי המשיב לא עמד בנטל ההוכחה בדבר זיהויו כמבצע, ויש לפסוק לטובתו. ערכאת הערעור מסכימה עם המשיב כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות בממצאי העובדות והמהימנות של בית משפט קמא. בית המשפט בחן בקפידה עדויות של עדים, שהיו של עוברי אורח וגורמים ניטרליים, והגיע למסקנות מרשיעות על סמך עדויות אלה. יש לציין כי תיאורו של התוקף על ידי העדה שולמית תואם את מראהו של המערער, לרבות שערו הארוך וקומתו הדקה. זאת ועוד, עדותו של עמוס, בעל הקיוסק שהכיר את המערערת, תומכת בגרסתה של שולמית ובמסקנתו של בית משפט קמא. בית המשפט שקל ודחה גם את טענות המערער כי הפגיעה לא הייתה מכוונת או שאינה מהווה "פגיעה חמורה". באשר לחומרת העונש, בית המשפט מוצא את החלטתו של בית משפט קמא מאוזנת וראויה, ומשקפת את חומרת תקיפת החלשים בחברה. מטעמים אלה, יחד עם הסכמת השופט דנציגר והשופט רובינשטיין, הערעור נדחה.