ע"פ 7975/95

תקציר

הערעורים היו על פסק דין של בית המשפט המחוזי בנצרת שדן בתיק הריגה. המערער יצא לחצר ביתו במהלך מריבה קולנית בה היו מעורבים אשתו ואחיה המנוח, כשהם חמושים בסכין מטבח. אחיו של המערער היכה את המנוח בראשו באלה והמערער דקר אותו בחזהו, דבר שהתברר כקטלני. על פי גרסת המערער לאירועים, הוא פעל מתוך הגנה עצמית לאחר שהמנוח הפיל אותו והתיישב עליו, ואילו לטענת עד, המנוח נדקר בגבו על ידי המערער בטרם הוכה באלה. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המערער כי דקר את המנוח מתוך הגנה עצמית בגין הפציעה הקטלנית, אך לא בגין שתי הפציעות הלא קטלניות בגבו. הם הרשיעו אותו בהריגה ולא ברצח, והוא נידון לשש שנות מאסר. הן המערער, שערער על הרשעתו, והן התביעה, שטענה כי גזר הדין קל מדי, ערערו לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של המערער על הרשעתו, בקובעו כי לא פעל מתוך הגנה עצמית וכי טענתו למצוקה אינה מוצדקת. השימוש בנשק קטלני כדי להגן על כבודו היה בלתי סביר ומופרז. עם זאת, ערעור התביעה על גזר הדין התקבל. עונשו של המערער הוחמר לעשר שנים, עם שמונה שנות מאסר בפועל ושנתיים על תנאי. השופטת י' קדמי הציעה עונש זה, והשופטות ט' שטרסברג-כהן וד' ביניש הסכימו.