בר"מ 5040/18

תקציר

בפסק דין זה מציעה השופטת ד' ברק-ארז, בתמיכת השופטת א' גרוסקופף, לקבל את ערעורה של משפחה מחוף השנהב המבקשת מעמד פליט בישראל בשל חשש למילת נשים (מילת נשים) של בנותיהם הקטינות. המערערים, שבמקור נדחתה בקשתם למקלט מדיני, הציגו חשש מבוסס היטב מפני רדיפה על רקע מוצאם האתני והפרקטיקה הנפוצה של מילת נשים בקהילתם. בית המשפט שקל אם חלופת מגורים פנימית בתוך חוף השנהב תהיה סבירה, ומצא כי הגירה לאזורים אחרים עשויה שלא להפחית את האיום מצד בני משפחה שיכולים לרדוף אחריהם ברחבי המדינה. יתר על כן, בית המשפט הדגיש את חוסר היכולת של חוף השנהב להגן ביעילות על נשים מפני מילת נשים, תוך שהוא מציין אכיפה משפטית בלתי מספקת ודיווחים מתמשכים על הנוהג. פסק הדין הדגיש את הרלוונטיות והסבירות של חלופות מגורים ביחס לבקשות מקלט, והדגיש את הסיכונים הספציפיים הניצבים בפני קבוצות פגיעות כגון נשים וקטינים על פי אמנת הפליטים. למרות שהמדינה הציעה מעמד הומניטרי זמני במקום זאת, בית המשפט מצא כי מעמד זה אינו מספק בשל פרוטוקולי הארכה שונים והבטחות ביטחוניות הכרוכות במעמד פליט. השופט י' אלרון חלק על כך, וטען כי מאחר שניתן מעמד הומניטרי, יש לדחות את הערעור. בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת מתן מעמד פליט למשפחה, בקובעו כי ההגנות החלופיות אינן מספיקות וחששותיהם של המערערים אמינים. החלטה זו משקפת התחשבות דקדקנית הן בעקרונות המשפטיים הנוגעים למקלט והן בפרטי מצבה של המשפחה.