רע"א 5477/22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטה קודמת. ההחלטה הראשונית דחתה את בקשת המבקשים כי המשיבים יפקידו ערבות להוצאות וישלמו אגרה בגין הודעת צד ג'. המבקשים, שהם התובעים במשפט, ביקשו לבטל החלטה זו. עם זאת, השופט אישר את ההחלטה הקודמת, בנימוקים שונים. ראשית, השופט ציין כי המבקשים מבקשים למעשה עיון חוזר בפסקי דין קודמים באותו עניין וכי ההחלטות בעניין הפקדת הערבויות נתונות לשיקול דעתו של בית משפט קמא. שנית, השופטת הסכימה עם הערכתו של בית משפט קמא כי הסכמת המשיבה להעביר את כל כספיה לנאמן משמעה שאין לה נכסים פיננסיים המצדיקים את הבקשה להפקדת ערבות. השופטת הדגישה כי המבקשים לא הציגו נסיבות חדשות לשינוי מצב זה וכי הראיות אליהן התייחסו טרם נבחנו או נשקלו. בנוסף, השופטת ציינה כי רק המשיב הראשון הגיש את הודעת הצד השלישי, ולכן אין צורך לחייב את יתר המשיבים להפקיד ערבויות. לבסוף ציינה השופטת כי המבקשים לא ערערו על מספר החלטות קודמות הנוגעות לתשלום האגרה, והאגרה עצמה שולמה לאוצר המדינה ולא למבקשים, כך שבקשתם נדחתה. השופטת גם ניצלה את ההזדמנות כדי לעודד את כל הצדדים להתמקד בנושאים המהותיים ולהפסיק להגיש בקשות רבות שמסיחות את הדעת. המבקשים חויבו להתחלק בהוצאות המשיבים שווה בשווה, בסך של 5,000 ₪.