ב"ש 6520/06

תקציר

הכרעת הדין דנה בעבירות המיוחסות לתשעה משיבים המעורבים בקשירת קשר לביצוע פשע, רכישה והובלה של נשק ותחמושת. העבירות בוצעו באפריל 2006, והראיות שהוצגו היו נסיבתיות בעיקרן, והתבססו על שיחות טלפון ומעקבים. המשיבים 4-1 היו חלק מקבוצה ירושלמית שקשרה קשר לרכישת נשק מהמשיבים 5 עד 8, שהקימו קבוצה מנתניה. המשטרה יירטה שיחות טלפון ועקבה אחר פעילות המשיבים, וגילתה כי הקבוצה הירושלמית כעסה על עיכוב במשלוחים של "משהו" מסתורי. הקבוצה מנתניה הכינה את ה"משהו" הזה, שהתברר כנשק, כולל עוזי, מתאמים ואביזרים נוספים. אמצעי הלחימה היו מיועדים לאלי עריש, שחווה בעבר ניסיונות התנקשות. במהלך החקירה בחרו חלק מהמשיבים לשמור על שתיקה, בעוד שאחרים הציעו הסברים לשיחותיהם. הפרשנויות לשיחות אלה עומדות בבסיס טיעוני ההגנה. השופט בוחן את הראיות שהוצגו נגד כל אחד מהמשיבים, בהתחשב במעורבותם האישית ובעוצמת הראיות. בעוד שקיימות ראיות מספיקות כדי להרשיע את מרבית המשיבים, השופט מציין כי מעורבותם של המשיבים 1, 5 ו-7 אינה ברורה לחלוטין. בסופו של דבר, המשיבים 2, 3 ו-4 (יהודה עריש, אלי נעים וערן אלמוג) מעוכבים עד תום ההליכים בשל הראיות החזקות נגדם. בתוך כך, השופט מורה על הגשת תסקיר מבחן למשיבים 1, 5 ו-7 (אליהו עריש, אסי אבוטבול ויהודה אלחנטי) לבחינת חלופות מעצרם. הדו"ח צפוי להתפרסם עד 11 ביולי 2006. פסק הדין מדגיש את משמעות תפיסת הנשק, המבססת את פרשנות השיחות שיורטו ובה בעת מכיר בזכותם של המשיבים להציג הסברים חלופיים.