ע"פ 484/80

תקציר

המקרה המדובר סובב סביב פקיד דואר שהועסק במחלקת תביעות דואר בגניזה של משרד התקשורת בירושלים, שהורשע בשורה של עבירות, בהן גניבה וניסיון לגניבת דואר, השמדת דברי דואר והפרת אמונים כלפי הציבור. ההרשעות התבססו על עדויות ראייה למעשיו של הפקיד, וכן על הודאותיו של הפקיד עצמו. הנאשם ערער על הרשעות וגזרי דין אלה, אך בית המשפט העליון פסק לקיימם. בית המשפט בחן את פרשנות דיני הדואר והפלילים הרלוונטיים, את קבילות הודאות הנאשם ואת חיסיון אמצעי המעקב של משרד התקשורת. השופטים הסכימו כי מעשיו של הנאשם נופלים בגדר החוקים הרלוונטיים וכי הודאותיו קבילות, ושיבחו את טיפולו של בית המשפט המחוזי בתיק. בנוסף, הם קבעו כי חשיפת שיטות המעקב של המשרד תפגע בחקירות עתידיות וכי זכותו של הנאשם למשפט הוגן לא נפגעה. השופט י' טירקל, יחד עם השופטים מ' אלון וש' לוין, דחה את הערעור תוך הדגשת חומרת העבירות והעונש ההולם. פסק דין זה נועד לחזק את טוהר המידות של מערכת הדואר ואת אמון הציבור.