סע"ש 34238-10-13

תקציר

התובע, עובד בענף הניקיון והאחזקה, תבע את מעסיקיו בגין זכויות סוציאליות שונות וניכויי שכר. הנתבעות הן החברה שהעסיקה את התובעת ושניים מנציגיה, לרבות מנהלתה הגב' קליינמן. בית המשפט קיבל את טענת התובע כי הנתבעים היו מעסיקיו המשותפים. פסק הדין דן בתחולת צווי הרחבה בענף הניקיון והאחזקה על העסקתו של התובע ופוסק לטובתו. ניכויים שלא כדין בגין "שווי טובת הנאה" וביטוח נעשו משכרו של התובע ללא הסכמתו. בית המשפט מורה לנתבעים להשיב לתובע 9,504 ₪, ופיצוי נוסף בסך 6,000 ₪ בגין ניכויים שלא כדין אלה. התובעת זכאית גם לתשלומים נוספים בגין דמי חגים (2,589 ש"ח), תוספת ותק (840 ש"ח), דמי הבראה (3,912 ש"ח) ותשלום פדיון בגין ימי חופשה שלא נוצלו (554 ש"ח). סכומים אלה יצברו ריבית מאמצע תקופת ההעסקה או ממועד סיום העסקה, ועד למועד התשלום בפועל. התובעת תבעה הפרשות לקרן פנסיה, ובית הדין קבע כי על המעסיק לבטח את העובד ולהפריש כספים להטבות ופנסיה. לתובע נפסק סך של 5,283 ₪ עבור רכיב הפיצויים ו-3,713 ₪ עבור רכיב פיצויי הפיטורים, שישולמו על ידי הנתבעים 1 ו-3. בנוסף, על הנתבע קליינמן לשלם לתובע סך של 5,166 ₪, שהוא הסכום שנוכה משכרו של התובע עבור ביטוח רפואי. סכום זה יצבור גם ריבית מתחילת תקופת ההעסקה. תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים ולפיצויים בגין פיטורים שלא כדין נדחתה בשל ראיות סותרות בדבר נסיבות פיטוריו. החברה תבעה מנגד פיצויים בגין התפטרות התובע ללא הודעה מוקדמת, לשון הרע והפרת חוזה. עם זאת, החברה לא סיפקה ראיות לנזקים, ותביעתה שכנגד נדחתה. ככלל, הטענה מתקבלת באופן חלקי. הנתבעים 1 ו-3 חויבו לשלם לתובע סכומים שונים שצוינו לעיל, ביחד ולחוד, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪. אחריותה האישית של הנתבעת קליינמן מוגבלת לניכויי הביטוח הרפואי, בגינם עליה לשלם לתובע סך של 5,166 ₪. על פסק דין זה ניתן לערער לבית הדין הארצי בתוך 30 יום.