ע"א 705/88

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין מיזם עסקי משותף בין שני מכרים ותיקים, לוין וצוקר. מטרת המיזם הייתה להקים עסק מייצג לחברות זרות בישראל. בשל העסקתו של צוקר במקום אחר, הסכימו השניים לרשום את החברה, אינקומר בע"מ, עם לוין כבעל מניות ומנהל יחיד זמני. הוסכם בעל פה כי עם פרישתו של צוקר מתפקידו, הוא יהפוך לבעל מניות ומנהל משותף, כאשר מחצית ממניותיו של לוין יועברו אליו. עם זאת, השניים לא הצליחו להסכים על לוח הזמנים למעבר של צוקר, מה שהוביל למבוי סתום במשא ומתן על החוזה. למרות זאת, הם המשיכו ברישום החברה ובהפעלתה. בהמשך עתר לוין לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו לא נכרת חוזה, המעניק לצוקר כל זכויות בחברה. צוקר טען אחרת. בית המשפט המחוזי פסק לטובתו של צוקר, וקבע הסכם תקף בעל פה. הערעור לערכאה גבוהה יותר מתמקד בניסוח החוזה, כאשר בא כוחו של לוין טוען לחוסר הסכמה הן על צורתו והן על תוכנו. הטענה הראשונה, כי הקשר החוזי המיועד היה שותפות, נדחית כבלתי רלוונטית לנושא המרכזי – זכויותיו של צוקר בחברה. גם הטענה השנייה, העומדת על חוזה בכתב, נדחית, שכן הכלל מתיר חוזים בעל פה, ונטל ההוכחה להסכם בכתב מוטל על המערערים. טענתו האחרונה של לוין, לפיה לא הייתה הסכמה מחייבת על התוכן, מנסה לערער על קביעתה העובדתית של הערכאה הנמוכה יותר, אך אינה מצליחה לעשות כן. בית המשפט העליון מסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הושגה הסכמה בעל פה, הגם שמשך תקופת הביניים נותר ללא הכרעה. התנהלות הצדדים והנסיבות מצביעות על מחויבותם להסכם. יתר על כן, השופטת מציינת כי היעדר לוח זמנים מוסכם עשוי להקנות ללוין עילה לביטול החוזה, אך אינה מחליטה על כך שכן הדבר אינו בתחום הערעור. הערעור נדחה, ולוין חויב לשלם לצוקר הוצאות בסך 6,000 שקל. השופט מציין גם סוגיה אפשרית של מדיניות ציבורית בנוגע להגבלות ההעסקה של צוקר, אך מכיוון שהיא לא הועלתה, בית המשפט אינו מתייחס אליה.