ע"פ 941/13

תקציר

לאחר שבחן את טענות המערערים ובחן ביסודיות את הטענות שהוגשו בעל פה, החליט ערכאת הערעור לדחות את הערעור על גזר הדין. בית המשפט הדגיש את חוסר רצונו הרגיל להתערב בגזר הדין אלא אם קיימת חריגה קיצונית מאמות המידה שנקבעו במקרים דומים. המקרה הנוכחי לא עמד בקריטריון זה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי התיישר עם תקדים ולא הראה הקלה או חומרה מופרזת בהשוואה למקרים דומים כמו פרשת נסאר, שם הותאמו גזרי הדין כך שיתאימו יותר לצדק. המערערים הפנו למקרים אחרים (דע"ש, אביטן, ברז'ינסקי וחזיזה) לשם השוואה, אך הנסיבות היו שונות באופן משמעותי, שכן לנאשמים אלה היו אישומים פחותים, רישומים נקיים יותר או גורמים מקלים כמו שינויים חיוביים באורח החיים או היעדר כוונה מוקדמת. בית המשפט הדגיש כי גזר הדין כרוך בשיקול דעת ומתחשב בגורמים כמו נסיבות העבריין, אופי העבירה, אינטרס ציבורי, הרתעה ושיקום. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המערערים, וציין את חומרת מעשיהם, עברם הפלילי וההשפעה על הקורבן וילדיו. בית המשפט דחה את הטענות בדבר חיסכון במשאבים משפטיים, חרטה, חלוף זמן והעמדה לדין חלקית של כל המעורבים. היא הדגישה את אופיו המתוכנן של הפיגוע, שנועד מלכתחילה לפגוע בקורבן לעיני ילדיו ולהוביל לנזקים כלכליים, פיזיים ונפשיים משמעותיים. לבסוף, הדגיש בית המשפט את הצורך בהרתעה ביישוב סכסוכים מבוססי אלימות ואישר את גזר דינו של בית המשפט המחוזי, תוך שהוא מאשר את נחיצות הענישה בגין העברת מסר נגד אלימות. שני הערעורים נדחו, ללא כל התערבות בגזרי הדין שהוטלו.