ת"א 47012-12-12

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל ביקש לדחות את התביעה מחמת התיישנות או שיהוי, ואילו התובע טען כי מעשיו לאורך השנים הוכיחו את חתירתו למימוש הבטחה שלטונית שניתנה בשנת 1997. בהבטחה נטען כי לתובע יוקצו קרקע חלופית בתמורה להסכמתו לפנות חלק מהקרקע שבבעלותו לצורך סלילת כביש. התביעה, שהוגשה בשנת 2012, ביקשה פסק דין הצהרתי לזכאות לקבלת הקרקע החלופית האמורה. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת מינהל מקרקעי ישראל, וקבע כי עניינו של התובע נשלט על ידי דוקטרינת ההשתק השיפוטי. התובע טען בעבר בהליכים שונים כי הוא מחזיק כדין בכל חלקת האדמה המדוברת ואין לפנותה, דבר שסותר את טענתו הנוכחית כי פינה חלק ממנה. זאת ועוד, התנהלותו של התובע והתכתבויותיו עם המינהל הצביעו על כך שלא פינה את הקרקע כנטען. לפיכך, בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע אינו יכול לטעון כעת כי מילא את חלקו בהסכם הנטען. בנוסף, הימנעותו של התובע מהעלאת ההבטחה השלטונית בהליכים משפטיים קודמים או בפנייתו למינהל הכבידה עליו. לפיכך, התביעה נדחתה על הסף מחמת השתק שיפוטי, והתובע חויב לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.