מ"ת 17256-04-22

תקציר

השופטת שקלה ביסודיות את הטיעונים שהוצגו בכתב על ידי שני הצדדים, כמו גם את אלה שהוצגו בעל פה במהלך דיון שהתקיים ביום 26.8.2024, לצד חומרי חקירה, תסקיר שירות מבחן והחלטות קודמות של בית המשפט. הכרעת הדין מתייחסת לבקשה לעיון חוזר במעצרו של מבקש (ככל הנראה נאשם במשפט פלילי) לפי סעיף 52(א) לחוק המעצרים, המחייב קיומן של עובדות חדשות, שינוי נסיבות או חלוף זמן משמעותי מאז ההחלטה הקודמת. השופט קבע כי מרבית טענות המבקש ביחס להתפתחויות הראייתיות אינן משכנעות, שכן הן אינן מבוססות על נסיבות חדשות או חריגות. רוב הראיות החדשות לכאורה היו זמינות מתחילת ההליך. השופט הדגיש כי בחינה מחודשת מחייבת שינוי משמעותי בנוף הראייתי, שלא התרחש במקרה זה. גם טענות ספציפיות של המבקש נדחו. כך למשל, שינוי תמליל שהקהה לכאורה מניע לרצח נמצא כדברי הסבר ולא כאמירה של ממש, ועורך דינו הקודם של המבקש כבר אישר זאת. טענה בדבר מחיקת מונח בכתב האישום הייתה שגויה עובדתית ומטעה. הבטחות מעורפלות לחוות דעת מומחים בנוגע לכשלים לכאורה בדוחות המיקום לא הספיקו כדי להוכיח שחיקה ראייתית. עוד טענו המבקשים כי הראיות נגדם חלשות יותר בהשוואה לאלה של נאשמים אחרים, אך השופט ציין כי מדובר בדיון בתיק העיקרי ולא בדיון מעצר. כך גם לגבי הקשיים הנטענים בעדותה של המתלוננת. השופט דחה גם את הטענות לאכיפה בררנית, והדגיש כי עברו הפלילי של המבקש מבדיל אותו מנאשמים אחרים שתקופת מעצרם הוקלמה. מעורבותו של המבקש בעבירות אלימות קודמות והישנותן ללא הרתעה, למרות ההשלכות המשפטיות, היו גורמים שהכבידו מאוד בהחלטה. באשר להסכם סולחה שנחתם בין המשפחות, קבע השופט כי הוא אינו מפחית את המסוכנות הנשקפת מהמבקש, מה גם שהוא נחתם לפני למעלה משנה ולכן אינו יכול להיחשב כשינוי נסיבות. למרות שהשופט הודה בחלוף הזמן ובדחיית מועדי ההוכחות, הם הדגישו כי סוף ההליך המשפטי נראה באופק, ועניינה של התביעה אמור להסתיים בקרוב. גם ההערכה השלילית בדבר מסוכנותו של המבקש לחברה, כפי שהוערכה על ידי שירות המבחן, שקלה לטובת המשך המעצר. בהיעדר שינוי נסיבות, דחה השופט את הבקשה לדיון חוזר, והעדיף את שלום הציבור על פני הליך משפטי ארוך מעט יותר. ההחלטה מתיישבת עם פסיקה קודמת בבקשה דומה שהגיש נתבע אחר באותו תיק.