עת"מ 75801-05-25

תקציר

**ניתוח משפטי של פסק הדין בעת"מ 75801-05-25** **מבוא:** פסק הדין עוסק בעתירה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו, בעקבות אי-מתן מענה מטעם צבא הגנה לישראל (צה"ל) - הפרקליטות הצבאית והממונה על חופש המידע בצה"ל - לשתי בקשות מידע שהוגשו על ידי העותרת, "פורום חירות וכבוד האדם בישראל", מכוח חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 (להלן: "החוק"). **העובדות הרלוונטיות:** * העותרת הגישה שתי בקשות מידע: הראשונה ב-14.10.2024 והשנייה ב-16.1.2025. * במקום למסור מענה, המשיבים נטלו ארכה של 30 יום לכל בקשה, כמתאפשר לפי סעיף 7(ב) לחוק. * למרות תזכורות והתראות, המשיבים לא סיפקו מענה כלשהו גם לאחר תום הארכות. * העתירה הוגשה ב-29.5.2025. * בית המשפט, במקום לקבוע דיון מיידי, נתן למשיבים הזדמנות לתת מענה, אך גם לאחר מכן, במקום תגובה מקדמית, הודיעו המשיבים כי המענה עדיין לא נשלח וצפוי להינתן תוך 30 יום נוספים. * בדיון, בית המשפט לא שמע טיעון ענייני שמצדיק את אי-מתן המענה. * העותרת טוענת כי חלק מהמידע דרוש לה לצורך דיון בבג"ץ 6905/23, הקבוע ל-30.9.2025, מה שמסביר את דחיפותה. **ההכרעה השיפוטית:** בית המשפט, מפי כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא, קבע כי המשיבים הפרו את הוראות חוק חופש המידע בכך שלא סיפקו מענה לבקשות המידע. בית המשפט הדגיש כי גם אם מדובר בצבא ההגנה לישראל, אין בכך כדי לפטור אותו מלפעול לפי הוראות החוק. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **עקרון החובה למתן מענה על פי חוק חופש המידע:** פסק הדין מחזק את העיקרון היסודי של חוק חופש המידע, לפיו על גופים ציבוריים, כולל גופים צבאיים, להגיב לבקשות מידע בהתאם להוראות החוק. אי-מתן מענה, גם אם מדובר בגוף בעל תפקידים לאומיים מובהקים כמו צה"ל, מהווה הפרה של החוק. 2. **ההיגיון שמאחורי עיכוב מתן המענה:** בית המשפט ציין כי הצבא אינו פטור מחובותיו החוקיות, אך הבין את הצורך המבצעי הפוטנציאלי. עם זאת, ההבנה הזו אינה מצדיקה אי-מתן מענה כלל. השופטת הביעה הבנה לאי-הנוחות של העותרת, במיוחד לאור לוח הזמנים של הדיון בבית המשפט העליון, אך הדגישה כי חובת המענה היא בסיסית ומתבקשת על פי החוק. 3. **ההשלכה של אי-מתן מענה על ההליך המשפטי:** עצם הגשת העתירה מוצדקת כאשר לא ניתן מענה, לא לפני הגשתה ולא לאחריה. העובדה כי המשיבים לא סיפקו מענה גם לאחר שהעתירה הוגשה, ולאחר שניתנו להם הזדמנויות, מחזקת את ההצדקה להגשתה. 4. **פסיקת הוצאות:** בית המשפט הטיל על המשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין. ההחלטה על פסיקת הוצאות מבוססת על מספר שיקולים: * **הצדקת העתירה:** הגשתה הייתה נחוצה עקב אי-המענה. * **כספי ציבור:** הדגשת העובדה כי הכספים שישולמו כהוצאות הם כספי ציבור, ומכאן הנטייה לחייב סכומים שאינם "על הרף הגבוה" במקרים בהם אין מורכבות מיוחדת. * **היעדר מורכבות:** העתירה לא נחשבה מסובכת, ועל כן לא נדרשה השקעת משאבים רבים מצד העותרת. * **חובה חוקית:** למרות שמדובר בצבא, חובה זו לא פטרה אותו מלעמוד בהוראות החוק. 5. **דגש על הדחיפות:** בית המשפט הבין את דחיפות העניין עבור העותרת, לנוכח ההליכים התלויים ועומדים בבית המשפט העליון. דחיפות זו, יחד עם ההפרה הבסיסית של החוק, תרמה להחלטה לחייב במענה מהיר. **חידושים משפטיים (אם קיימים):** פסק דין זה אינו מציג חידושים משפטיים מרחיקי לכת, אלא מהווה יישום מחודד של עקרונות קיימים בדיני חופש המידע. הדגש המרכזי הוא על חובת המענה של גופים ציבוריים, לרבות גופים צבאיים, וההשלכות של אי-עמידה בחובה זו. ההחלטה על פסיקת הוצאות, תוך התחשבות באופי הגוף הנתבע (צבא) ובאופי התביעה (לא מורכבת), מהווה דוגמה ליישום מאוזן של הדין. **סיכום:** פסק הדין מדגיש את החשיבות של חוק חופש המידע ואת חובתם של כלל הגופים הציבוריים, ללא יוצא מן הכלל, לפעול על פיו. אי-מתן מענה לבקשות מידע, גם כאשר מדובר בגוף בעל אחריות לאומית כצה"ל, מהווה הפרה של החוק ומצדיק פנייה לבית המשפט. בנוסף, פסק הדין מדגים את השיקולים המנחים את בתי המשפט בפסיקת הוצאות, תוך איזון בין הצורך להגן על זכויות המבקשים לבין שיקולי תקציב ציבורי.