עב"ל 316/03

תקציר

במקרה זה, מר בשירי חווה שתי פגיעות הקשורות לעבודה: פגיעה ביד בשנת 1996 ופגיעה בשמיעה שהוכרה כמחלת מקצוע. בתחילה, הוא קיבל פיצוי על בסיס הכנסות שדווחו בשנת 1994. בניסיון להתאים נתונים אלה כך שישקפו את הכנסותיו המוגדלות, הוא ביקש העלאה רטרואקטיבית של מקדמות פרמיית הביטוח שלו בשנת 1997. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה בקשה זו לפיצויי פגיעת ידו, בהסתמך על תקנה 11, הקובעת כי הגמלאות יחושבו על בסיס הכנסה שדווחה לפני התאונה אלא אם כן הוגדלה ההכנסה המדווחת במועד, דבר שבשירי לא עשה. בית המשפט הסכים עם בשירי בתביעתו ללקות שמיעה, והכיר בתום לבו בדיווח על שינויים בהכנסות לפני הגשת בקשה להכרה במחלת מקצוע. עם זאת, על כך ערער המוסד לביטוח לאומי, שטען כי בשירי ידע על בעיות השמיעה שלו כבר בשנת 1997, בניגוד לטענתו כי החמרה בשנת 1999 הביאה לתביעתו. ערכאת הערעור הסכימה עם המכון, וקבעה כי יש להחיל את בסיס ההכנסה המקורי, בהתאם לכוונתה של תקנה 11 למנוע מניפולציה בדיווח על הכנסות לאחר פגיעה. היא הדגישה את תפקידה של התקנה בדיווח אמת על הכנסות, הדרוש לחלוקת הטבות הוגנת, ותמכה בערעור המכון תוך דחיית תביעתה של בשירי להתאמות רטרואקטיביות.