עת"א 3092-04-26

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק דין בעת"א 3092-04-26 נזרי נ' הממונה על עבודות שירות – שלוחת צפון **מבוא:** פסק דין זה, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ניצן סילמן), עוסק בעתירתו של אסיר, ליאור נזרי, המבקש לאפשר לו לצאת מן הארץ במהלך ריצוי עונש של עבודות שירות. בית המשפט דחה את העתירה, ופסק הדין מספק ניתוח מעמיק של עקרונות משפטיים וחידושים בפסיקה הנוגעים ליציאת אסירים ועובדי שירות לחו"ל. **עובדות המקרה בקצרה:** העותר הורשע בשנת 2005 ונגזר עליו עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. עונש זה הומר בשנת 2025 ל-7 חודשי עבודות שירות, והעותר החל בריצויים ב-14.1.26. העותר, המתגורר לטענתו בניגריה ובעל עסקים בחו"ל, ביקש לאפשר לו יציאה לחו"ל למשך חודש. הממונה על עבודות שירות דחה את הבקשה, והעותר הגיש עתירה לבית המשפט. **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **איסור יציאה מהארץ ככלל:** פסק הדין מדגיש כי קיים איסור גורף על יציאת עובד שירות מן הארץ, לא רק בזמן ריצוי העבודות, אלא גם בזמן חופשות. איסור זה משקף את הדין החל על אסירים רגילים, שאינם יכולים להיעדר כרצונם (סעיפים 8-9 לפסק הדין). 2. **חריגים לכלל – "טעם מיוחד וחריג":** הפסיקה קובעת כי חריגה מהכלל האוסר יציאה מהארץ תתאפשר רק במקרים חריגים ונדירים. הנטל להוכיח את קיומו של "טעם מיוחד וחריג" מוטל על כתפי העותר (סעיפים 14 לפסק הדין). 3. **דחיית טענות עסקיות:** בית המשפט קובע כי צורך עסקי, אף אם הוא דחוף, אינו מהווה בדרך כלל טעם מספק להתרה יציאה לחו"ל. הפסיקה אף קבעה במפורש כי "צורך עסקי דחוף אינו מצדיק בדרך כלל היעדרות" (סעיף 10 לפסק הדין). הדבר מתיישב עם פסקי דין קודמים שדחו בקשות דומות (סעיף 11 לפסק הדין). 4. **דגש על צורך אישי-אנושי דחוף:** בהתאם לפסיקה (ע"פ 338/17 שטרום), יציאה מהארץ של מורשע תתאפשר רק במצבים חריגים ובעלי צורך אישי-אנושי דחוף, בעיקר רפואי. נסיעות עסקים ככלל אינן עונות על מבחן זה (סעיף 12 לפסק הדין). 5. **ביקור משפחה – לא תמיד טעם מיוחד:** פסק הדין מתייחס לטענת העותר בדבר הצורך לבקר את משפחתו הגרעינית. בית המשפט קובע כי ביקור משפחה אינו מהווה בדרך כלל טעם מיוחד, במיוחד כאשר העותר ידע על התנאים בעת שהסכים לריצוי עבודות השירות. כמו כן, נלקח בחשבון כי "השמיים נפתחו מחדש לטיסות", מה שמאפשר לבני משפחתו לבקרו בישראל (סעיף 13 לפסק הדין). 6. **התנהלות העותר והשלכותיה:** בית המשפט בוחן גם את התנהלותו הכללית של העותר, הכוללת איחור של 20 שנה בריצוי עבודות השירות, העדפתו להישאר בחו"ל בזמן הדיון בערעורו בעליון, וכן את אישורו כי מרכז חייו ומשפחתו אינם בארץ. התנהלות זו מעלה חשש ממשי לאפשרות הימלטותו מהדין, שיקול מרכזי בקבלת החלטות (סעיפים 17-18 לפסק הדין). 7. **סבירות החלטת הממונה:** נקודת המוצא לבחינת בית המשפט היא סבירות החלטת הממונה, ולא החלפת שיקול דעתו. בפסק דין זה, לאור הנתונים, ההתנהלות בעבר, והיעדר הוכחת טעם חריג, נקבע כי החלטת הממונה הייתה סבירה ואף מתבקשת (סעיף 19 לפסק הדין). **חידושים או דגשים בפסיקה:** * **החמרה בעמדה כלפי נסיעות עסקיות:** פסק הדין ממשיך ומחזק את העמדה הפסיקתית ש"צורך עסקי דחוף אינו מצדיק בדרך כלל היעדרות". ניתן לראות בכך דגש על סדר עדיפויות של מערכת המשפט, המעניקה עדיפות לריצוי העונש על פני אינטרסים עסקיים, גם כאשר מדובר בפעילות בחו"ל. * **שילוב התנהלות העותר כמכלול:** בית המשפט אינו בוחן את הבקשה ליציאה לחו"ל בבידוד, אלא משלב אותה במכלול ההתנהלות של העותר לאורך שנים. התנהלותו, לרבות האיחור הרב בריצוי העונש, משמשת כשיקול מכריע בדחיית הבקשה. * **התייחסות להקשר הביטחוני (מוזכר אגב):** אף שהדבר אינו הנימוק המרכזי, אזכור העובדה שההמתקה לעבודות שירות התרחשה "בעת מלחמה" (סעיף 13) מרמז על כך שהקשר ביטחוני או שינויים פוליטיים עשויים להשפיע על שיקולי היציאה מהארץ, גם אם באופן עקיף. * **נטל ההוכחה על העותר:** הבהרה ברורה כי הנטל להוכיח טעם חריג ליציאה לחו"ל מוטל על העותר. נימוק זה, כשלעצמו, יכול להספיק לדחיית העתירה אם אינו מורם. **סיכום:** פסק דין זה מבסס את הכלל של איסור יציאה מהארץ לעובדי שירות, ומדגיש את הצורך המוחלט ב"טעם מיוחד וחריג" על מנת לסטות ממנו. העמדה הפסיקתית בדבר דחיית נסיעות עסקיות כטעם מספק להתרה נשמרת, וניתן לראות בפסק הדין חיזוק נוסף של עיקרון זה. ההתנהלות הכוללת של הנאשם, ובפרט עיכובים בריצוי עונשיו, משמשת כשיקול מכריע בידי בית המשפט, ובמקרה זה אף מעלה חששות בנוגע לאפשרות הימלטות מהדין. בית המשפט המחוזי בחיפה אישר את החלטת הממונה, תוך שהוא מאמץ את נימוקיו המבוססים על הפסיקה והחוק.