ת"א 63968-01-15

תקציר

במוקד המחלוקת עומדת בקשתו של התובע כי הנתבע, שהוא גם בעל מניות ומנהל בחברה זמנית שבבעלותה כיום הנכס המדובר, יחתום על בקשה ל"שימוש חורג" להפעלת חנות בנכס האמור. התובע טען כי סירובו של הנתבע לחתום על הבקשה לא היה בתום לב והפר את חובת ההתנהגות המקובלת, כמו גם את חובתו כמשכיר. עם זאת, בית המשפט מצא כי התביעה הרחיבה את ההנחות שנקבעו בכתב התביעה המקורי ולכן אינה קבילה. יתר על כן, השופטת הסכימה עם הנתבע כי הבקשה טומנת בחובה טעויות וכי סירובה של הנתבעת לחתום עליה היה מוצדק. עוד קבעה השופטת כי נוכח מערכת היחסים החריפה בין הצדדים, סירובו של הנתבע לחתום על הבקשה לשימוש חורג נופל בגדר זכויותיו החוקיות כבעלים של הנכס ואינו מהווה חוסר תום לב או הפרת התנהגות מקובלת. זאת, במיוחד נוכח העובדה שהבקשה עסקה בשימוש החורג מהתכנית, שהוא עניין משמעותי. עוד ציינה השופטת כי התובעת סירבה בעבר לחתום על מסמכים הקשורים לרישיון עסק עבור הנתבעת. בנוסף, התובעים לא הביאו ראיות להסכם שכירות בינם לבין החברה הזמנית, אשר יכול לחייב את החברה לסייע לשוכר. בסופו של דבר, בית המשפט דחה את תביעת התובעים והורה להם לשלם לנתבעת את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין, בסך 25,000 ₪.