בג"צ 6579/21

תקציר

בג"ץ החליט לדחות את העתירה שבפניו בשל קיומו של סעד מקומי חלופי, שהוא הליך אזרחי תוך התקפה עקיפה על בית המשפט המחוזי. פסק דין זה מתבסס על פסקי דין קודמים, ובראשם פרשת אבו פריח, שעסקה אף היא בתביעות להפקעת מקרקעין במסגרת הליכי פשרה. למרות שהיו חילוקי דעות בין השופטים בפרשת אבו פריח באשר למקור סמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בטענות אלה, למקרה הנוכחי יש קווי דמיון קרובים. כמו כן, קיימים קשרים הדוקים בין הסוגיות הנדונות בהליך האזרחי לבין הטענות המועלות בעתירה, לרבות תביעות חזקה וסיווג מקרקעין. מטעמי יעילות פרוצדורלית, מוטב לתת לבית המשפט המחוזי להכריע בעניינים אלה. החלטה זו אינה יורדת לגופם של טיעונים שהוצגו על ידי מי מהצדדים, וכל סף או טענות אחרות שמורות להליך האזרחי. השלב המתקדם של ההליך האזרחי אינו מצדיק, במקרה זה, התקפה ישירה בבג"ץ. עוד מציינים השופטים כי החלטתם נתונה לשיקול דעת ועשויה להיות מופעלת אחרת במקרים אחרים. השופט כשר מוסיף כי בג"ץ אינו תמיד המקום המתאים לתקיפה ישירה, וייתכן שיהיה צורך בעתיד בהנחיות שיסייעו בהפעלת שיקול הדעת בעניינים אלה. השופט סולברג מסכים עם ההחלטה לדחות את העתירה, נוכח הדמיון למקרה אבו פריח, אך אינו נוקט עמדה בסוגיית התקיפה העקיפה.