ת"א 17005/03

תקציר

הנתבעים, שהתגוררו בקרני שומרון, ניהלו חשבון בסניף הבנק של התובעת ברמת גן. מנהל הבנק בכפר סבא, מר שיינדל, שהכיר אישית את הנאשמים, שכנע אותם לפתוח חשבון בסניפו ולקחת הלוואה להשקעה בקרן הנאמנות של הבנק, תוך שהוא מבטיח להם כי מדובר בהזדמנות רווחית וכי ההלוואה תוחזר מהתשואות. לנתבעים לא הייתה מומחיות בשוק ההון. ההלוואה הראשונה בסך 200,000 ₪ נלקחה למשך שנה והובטחה בתיק ניירות הערך עצמו וסכום נוסף של 40,000 ₪ מחסכונות הנתבעים בסניף אחר. כאשר שווי התיק ירד משמעותית, הבנק העמיד בפני הנתבעים שתי הלוואות נוספות, האחרונה שבהן נפרסה על פני עשר שנים. פירעונות ההלוואה בוצעו מתיק הנתבעים. הבנק לא הסביר כראוי את סיכוני ההשקעה לנתבעים ולא גילה את עניינו שלו בהתקשרות. תיק הנאשמים נוהל מאוחר יותר על ידי חברה חיצונית, אך הבנק לא הודיע לנתבעים על השחיקה בערך התיק והחזרתו לבנק. הבנק גם לא הזהיר את הנתבעים מפני החוב התופח בחשבונם. בית המשפט מצא כי הבנק הפר את התחייבויותיו כלפי הנתבעים, דבר המצדיק לפטור אותם מתשלום יתרת ההלוואה. התנהלות הנתבעים הראתה גם ליקויים מסוימים, עליהם כבר שילמו מחיר, ובית המשפט החליט שלא לחייב אותם לשלם את הסכום הנתבע בסך 146,935 ₪. השופט דחה את התביעה והורה לבנק לשאת בהוצאות הנתבעים, כולל שכר טרחת עורך דין בסך 17,400 שקל.