ב"ל 2269-07-20

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעיקרים המשפטיים והחידושים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של פסק דין בעניין ארז שוורץ נ' המוסד לביטוח לאומי** **השאלה המרכזית:** השאלה העיקרית העומדת לדיון בפסק דין זה היא האם התובע, מר ארז שוורץ, הוכיח שבסיס השכר ששימש לחישוב דמי הפגיעה וגמלאות הנכות ששולמו לו על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") היה שגוי. **רקע עובדתי:** התובע, עצמאי ויליד 1973, נפגע בתאונת דרכים ביום 17.4.2019, אשר הוכרה כתאונת עבודה. ועדה רפואית קבעה לו 29% נכות צמיתה. התובע עבר אירוע לב בשנת 2017, דבר שגרם לו להיעדרות מהעבודה לתקופה מסוימת והשפיע על הכנסותיו באותה שנה. הנתבע קבע את שכרו הרבע-שנתי של התובע לצורך חישוב הגמלאות על סך של 9,890 ₪. **הפלוגתא:** הפלוגתא העיקרית בהליך הוכחות, כפי שנקבעה בבית הדין, היא האם בסיס השכר לחישוב דמי הפגיעה בגין התאונה מיום 17.4.2019 חושב כדין. **עיקר טענות התובע:** לטענת התובע, היעדרותו מהעבודה בשנת 2017 עקב אוטם שריר הלב גרמה לירידה בהכנסותיו, שאינה משקפת את הכנסתו הרגילה. הוא טוען שהנתבע חישב את בסיס השכר על פי מקדמות ששולמו בינואר-אפריל 2019, אשר התבססו על שומת 2017, באופן שפגע בו. התובע מבקש להחיל חריג לכלל "גמלה חוסמת" הקבוע בתקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות המקדמות"), ולחשב את בסיס השכר לפי שומה סופית של שנת הפגיעה, או לחלופין להשלים את הכנסתו לשנת 2017. **עיקר טענות הנתבע:** הנתבע סבור שפעל כדין. לטענתו, התובע שילם מקדמות לשנת 2019 על בסיס שומה סופית של שנת 2017 בסך 39,559 ₪ (שכר רבע-שנתי של 9,890 ₪). תיקון מקדמות על ידי נציג התובע בסך 20,000 ₪ לחודש נעשה ביום 12.5.2019, כלומר לאחר מועד התאונה, ולכן אינו יכול להגדיל את בסיס השכר לאותה שנה. הנתבע מפנה לתקנה 11(א) לתקנות המקדמות, הקובעת כי לצורך חישוב דמי פגיעה, הכנסתו של המבוטח תהיה זו שעליה שילם מקדמות לפני מועד הפגיעה. הנתבע דוחה את טענות התובע לגבי חישוב על בסיס שומת 2016 או 2018, וטוען שהתובע יכול היה לבקש הגדלת מקדמות קודם לתאונה, אך לא עשה כן. **דיון והכרעה - עיקרים משפטיים:** 1. **סעיפי החוק הרלוונטיים:** * **סעיף 97(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995:** קובע כי דמי פגיעה ליום הם שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של המבוטח, בכפוף לתקרה. * **סעיף 98(א) לחוק:** קובע כי שכר עבודה רגיל הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטח ברבע השנה שקדם ליום התשלום הראשון, ב-90. * **סעיף 98(ב)(2) לחוק:** מגדיר "הכנסה" לגבי מבוטח שאינו שכיר (כמו התובע, עצמאי) כהכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע השנה הרלוונטי. * **סעיף 345 לחוק:** קובע כי ההכנסה החייבת בדמי ביטוח נקבעת לפי שומה סופית לפי פקודת מס הכנסה. עם זאת, כל עוד לא נערכה שומה סופית, דין המקדמות ששולמו כדמי ביטוח. 2. **תקנה 11 לתקנות המקדמות - ה"גמלה החוסמת":** * התקנה קובעת כי במקרה של פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, תיחשב ההכנסה, לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, כהכנסה לצורך חישוב דמי פגיעה, והוראות אחרות לא יחולו לגבי אותה שנה. * **חידוש משפטי/פרשני:** בית הדין הארצי לעבודה, בעניין דהן (עב"ל (ארצי) 46432-10-20), פירש את תקנה 11 כיוצרת "גמלה חוסמת". משמעות הדבר היא שבמקרה של עצמאי, דמי הפגיעה וקצבת הנכות יחושבו על בסיס השומה שלפיה שולמו מקדמות דמי הביטוח בשנה השוטפת, **גם אם הכנסתו על פי השומה הסופית הייתה גבוהה יותר**. הדבר חוסם את האפשרות להשתמש בשומה הסופית של השנה השוטפת לצורך חישוב בסיס הגמלאות, הן כאשר השומה הסופית גבוהה מהמקדמות, והן כאשר היא נמוכה יותר. 3. **חריגים לכלל "גמלה חוסמת":** * הפסיקה (כפי שמצוין בעניין דורושקביץ, עב"ל (ארצי) 32864-10-14) קבעה כי סטייה מתקנה 11 אפשרית במקרים חריגים: * כאשר המבוטח מסר דוח עדכני על הכנסותיו **לפני** קרות התאונה, ללא קשר אליה. * כאשר מועד הפגיעה אינו ברור, כגון במקרה של מיקרוטראומה. 4. **יישום הדין על המקרה הנדון:** * **הנתונים:** התובע לא הציג כל דוח עדכני או בקשת עדכון שהוגשה לנתבע **לפני** מועד התאונה. העדכון המשמעותי של המקדמות נעשה רק ביום 12.5.2019, לאחר התאונה. * **עדות התובע:** התובע העיד כי התקשר לרואה החשבון שלו לגבי המקדמות הנמוכות, אך לא זכר מתי, ובהמשך טען שהדבר היה בחודשים מרץ-אפריל 2019. בית הדין הדגיש כי אף אם הדברים נכונים, אין בכך לסייע לתובע, שכן לא הייתה פנייה לעדכון המקדמות **לפני** מועד התאונה. * **אי-זימון רואה החשבון:** התובע ביקש לזמן את רואה החשבון לעדות, אך לבסוף ויתר על כך, דבר שהחליש את טענותיו. * **הכנסה חריגה ב-2017:** הטענה שהכנסתו בשנת 2017 הייתה חריגה ביחס לשנים אחרות אינה מצדיקה סטייה מתקנה 11, כל עוד המקדמות המשיכו להיות משולמות על בסיס שומת 2017 ללא עדכון כדין לפני התאונה. * **עדות בת זוג:** עדותה של בת הזוג לא נמצאה רלוונטית לצורך קביעת בסיס ההכנסה. * **עדות עורכת התע"צ:** הגברת דיין, עורכת התע"צ, אישרה כי המקדמות לשנת 2019 שולמו על בסיס שומת 2017, מכיוון שלא התקבלה בקשה להגדלתן לפני מועד התאונה. 5. **היבט ההשוואה לעובדים שכירים:** * בית הדין דחה את טענות התובע כי יש לנהוג בו כפי שנוהגים עם עובדים שכירים לעניין "השלמת הכנסה". נקבע כי מכיוון שהתובע הוא עצמאי, הסתמכותו על הוראות הדין והפסיקה הנוגעות לעובדים שכירים אינה יכולה להתקבל. **החלטה:** בית הדין קבע כי לא עלה בידי התובע לסתור את הנתונים בדבר אופן חישוב בסיס ההכנסה, ולא הוצגה סיבה מוצדקת לסטייה מתקנה 11. לפיכך, התביעה נדחית. **היבטים של חידוש משפטי/משמעות:** * **הדגשת העיקרון של "גמלה חוסמת" (תקנה 11):** פסק הדין מדגיש ומיישם את הפרשנות המרחיבה של תקנה 11, כפי שנקבעה בעניין דהן, היוצרת חסם לשינוי בסיס השכר על בסיס שומה סופית גבוהה יותר, כאשר המקדמות ששולמו לפני התאונה היו על בסיס שומה נמוכה יותר. * **החשיבות הקריטית של מועד עדכון ההכנסות:** פסק הדין מדגיש כי עדכון מקדמות חייב להיעשות **לפני** מועד התאונה, ולא ניתן להסתמך על עדכון שבוצע לאחר מכן, גם אם הוא משקף הכנסה גבוהה יותר. * **הגנה על עצמאי לעומת עובד שכיר:** פסק הדין מבהיר את ההבחנה המשפטית בין עצמאים לשכירים בכל הנוגע לחישוב גמלאות, ודוחה ניסיונות לייבא הסדרים החלים על שכירים לעולם העצמאים ללא בסיס משפטי. * **נטל ההוכחה:** נטל ההוכחה לקיום החריגים מתקנה 11 מוטל על המבוטח. המקרה מראה כי אי-הבאת ראיות מהותיות (כמו עדות רואה החשבון) מחלישה משמעותית את עמדת התובע. **הערה לסיום:** בית הדין לא עשה צו להוצאות, כפי שמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי. ניתנה זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.