תאד"מ 50823-01-23

תקציר

## ניתוח משפטי מקיף של פסק דין תא"מ 50823-01-23 גנון נ' מועצה מקומית אלפי מנשה **מבוא** התביעה עוסקת בנזק שנגרם לרכבו של התובע, מר נסים גנון, כתוצאה מכשלים חוזרים ונשנים בשער הכניסה היישובי אלפי מנשה, אשר ירד על גג רכבו מספר פעמים. פסק הדין עוסק בשתי סוגיות מרכזיות: אחריותה של המועצה המקומית אלפי מנשה (הנתבעת) כלפי התובע, ובאחריותה של החברה שייצרה והתקינה את השער (הצד השלישי) כלפי הנתבעת. **אחריות הנתבעת – המועצה המקומית אלפי מנשה** בית המשפט קובע בבירור כי לנתבעת אחריות מלאה לנזקים שנגרמו לרכבו של התובע. נימוקים מרכזיים לכך כוללים: 1. **חובת זהירות מושגית וקונקרטית:** כרשות מקומית, על הנתבעת מוטלת חובת זהירות כלפי המבקרים והעוברים בדרכיה, מכוח בעלותה ושליטתה במקרקעין הציבוריים. חובה זו התחזקה במקרה זה, שכן השער הינו נקודת הכניסה והיציאה היחידה ליישוב, והתובע נאלץ לעבור דרכו באופן יומיומי, ללא כל אלטרנטיבה. עדויות הנתבעת עצמה אישרו כי לתובע "אין לו אופציה". 2. **הפרת חובת הזהירות – מבחן האדם הסביר:** התרשלות נקבעת על פי מבחן האדם הסביר, אשר בוחן האם ניתן היה לצפות מראש את התרחשות הנזק ולמנוע אותו באמצעות אמצעי זהירות סבירים. במקרה זה, מדובר לא באירוע חד-פעמי, אלא ברצף אירועים שחזרו על עצמם במשך למעלה מחצי שנה, למרות פניות התובע ובנו. העובדה שהתקלות אירעו באופן חוזר ונשנה, ורק לרכב התובע, מעלה חשד לתקלה מכנית או תכנונית בשער. 3. **התעלמות מתלונות וחוסר מענה הולם:** הנתבעת לא העניקה מענה הולם לתלונות התובע בזמן אמת. הפנייה לחברת השערים (צד ג') נעשתה באיחור משמעותי (כחצי שנה לאחר האירוע הראשון) ולא באופן מסודר. הפעולה היחידה שנקטה הנתבעת, בקשה מהתובע להצמיד מדבקה לרפלקטור ברכבו, לא מנעה את הישנות המקרים. 4. **נטל ההוכחה על הנתבעת:** בדומה לפסיקות קודמות בנושא שערים חשמליים, בית המשפט קובע כי פגיעת שער חשמלי ברכב מקימה ראיה לכאורה שהשער אינו תקין, ומעבירה את נטל ההוכחה לנתבעת להוכיח את תקינות השער והעדר רשלנותה. הנתבעת לא הציגה כל ראיה להוכחת תקינות השער או למניעת הכשלים החוזרים. 5. **התייחסות לפסיקות קודמות:** בית המשפט מסתמך על פסיקות קודמות שבהן נקבע כי שער חשמלי ללא חיישן תקלה מהווה "דבר מסוכן", וכי על המתקינים והאחראים על השער מוטלת החובה להוכיח את תקינותו. **ההודעה לצד ג' – חברת ב.ג. אילנית שערים ואלמנטים אורבניים בע"מ** בית המשפט דוחה את ההודעה לצד ג' ומטיל את מלוא האחריות על הנתבעת. הסיבות לכך כוללות: 1. **זמן רב שחלף מאז ההתקנה:** השער הותקן בשנת 2017, כ-5 שנים לפני האירועים נשוא התביעה. במקרים דומים, כאשר חלף זמן רב מאז ההתקנה, לא הוטלה אחריות על המתקין, אלא אם הוכח פגם מובנה בעת ההתקנה או שינוי שנעשה על ידו. 2. **שירותי תחזוקה על בסיס קריאה בלבד:** הנתבעת לא שכרה את שירותי צד ג' לתחזוקה שוטפת, אלא רק על בסיס קריאה. משמעות הדבר היא שלא הייתה לצד ג' שליטה או חזקה על השער לאחר ההתקנה, והאחריות לתחזוקתו השוטפת מוטלת על הנתבעת. 3. **העדר חוות דעת על כשל:** לא הוגשה כל חוות דעת המצביעה על כשל בשער או במנגנון סגירתו בזמן ההתקנה או מיד לאחר מכן. 4. **התייחסות לפסיקות קודמות:** בית המשפט מסתמך על פסיקות קודמות שבהן נקבע כי חברת שערים אינה נושאת באחריות כאשר השער הותקן שנים רבות לפני האירוע, ולא היה לה כל שליטה או חזקה עליו במועד התאונה, וכן כאשר השירות ניתן על בסיס קריאה ולא תחזוקה שוטפת. **הנזק** בית המשפט מקבל את תביעתו של התובע בנוגע לנזק לרכב, אך דוחה את טענותיו לגבי אובדן הכנסה. 1. **נזק ישיר וירידת ערך:** בית המשפט מקבל את חוות דעת השמאי מטעם התובע, מר יוסי בן דוד, וקובע כי סך הנזק הישיר והירידה בערך הרכב עומד על 38,222 ₪. 2. **הסכום הכולל:** התובע תבע סך כולל של 42,122 ₪, שכלל גם הוצאות שמאי ואובדן הכנסה. בית המשפט פסק לתובע את סך הנזק הישיר וירידת הערך (38,222 ₪), בתוספת שכר טרחת שמאי (2,100 ₪), ובכך הגיע לסכום כולל של 40,322 ₪. 3. **אובדן הכנסה:** בית המשפט דחה את תביעת התובע בגין אובדן הכנסה/ימי עמידה, שכן נזק זה לא הוכח כנדרש. 4. **מכירת הרכב:** העובדה שהרכב נמכר בעסקת טרייד-אין, וההפרש בין שווי השוק למחיר המכירה היה גבוה מהנזק שנגרם, אינה שוללת את זכאותו של התובע לפיצוי על הנזק המוכח. **אשם תורם** בית המשפט דוחה את טענת הנתבעת בדבר אשם תורם מצד התובע. נימוק מרכזי לכך הוא שהתובע, כתושב היישוב, לא היה לו כל אלטרנטיבה אחרת לכניסה ויציאה מהיישוב, מלבד המעבר דרך השער הפגום. **סיכום** פסק הדין מדגיש את אחריותן של רשויות מקומיות להבטיח את שלומם ובטיחותם של העוברים והשבים בשטחן, ובפרט במקרים של מתקנים המהווים סיכון פוטנציאלי. בית המשפט מחזק את העיקרון של חובת זהירות קונקרטית, ומדגיש כי התעלמות מתלונות חוזרות ונשנות וחוסר נקיטת פעולות מנע סבירות, מהווים הפרה של חובה זו. בנוסף, פסק הדין מחזק את הלכת "דבר מסוכן" כאשר מדובר בשערים אוטומטיים, ומדגיש כי האחריות לתקינותם ותחזוקתם מוטלת על הגורם המחזיק בהם. דחיית ההודעה לצד ג' מדגישה את חשיבותם של הסכמי תחזוקה ברורים ואת ההבחנה בין אחריות ייצור/התקנה לאחריות תחזוקה שוטפת.