ע"פ 1392/90

תקציר

פסק הדין מזכה את ישראל יעקב מחלק מסעיפי התקיפה המינית שהוגשו נגדו, מחמת ספק סביר, תוך הרשעתו באחרים. השופט סירב להסתמך על עדותו של חוקר נוער לצורך הפללת הנאשם, שכן הקורבן הקטין לא העיד בבית המשפט, והתרשמותו של החוקר הייתה סובייקטיבית. עם זאת, ערכאת הערעור קבעה כי רשימותיו ועדויותיו של החוקר תיארו במדויק את עדותה של הקטינה ואת תגובותיה, ויצרו אמינות בלתי מעורערת של גרסת הקורבן. בית המשפט הדגיש כי אמנם התרשמות החוקר אינה מחייבת, אך מדובר בראיה רלוונטית. עוד צוין כי החוק הקיים, שלא חייב גביית עדויות קלות, אינו אמור לפגוע בעשיית צדק במקרה זה. יתר על כן, די היה בראיות התומכות, לרבות עדויות חברו של הקטין ויועצת בית הספר, לצד אמירותיו הסותרות של הנאשם עצמו, כדי להרשיע את יעקב בכל סעיפי האישום. לפיכך, ערעור המדינה לביטול הזיכוי התקבל, והנאשם הורשע בתקיפות המיניות.