ת"א 28934-11-22

תקציר

במקרה זה, בית המשפט דן בשאלה האם על התובע, שנפגע בתאונת דרכים, להסתמך על קביעת נכות לצמיתות של ועדה רפואית או להיבדק על ידי מומחה שמונה על ידי בית המשפט כדי לברר את דרגת הנכות. המסגרת המשפטית מונחית על ידי סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אשר בדרך כלל מחייב את החלטות בתי המשפט לקביעות משפטיות קודמות של נכות לצמיתות. המקרה עסק בבדיקה שבה הוועדה הרפואית קבעה נכות לצמיתות בגין פגיעה בגב, אך נכות זמנית בלבד בגין פגיעה בברך. בית המשפט הדגיש כי כוונת החוק היא למנוע כפילות בקביעת הנכות ולקדם יעילות. עם זאת, אם מומחה שמונה על ידי בית המשפט כבר ערך הערכה, חוות דעתו עשויה להיות מועילה יותר, במיוחד אם הוועדה הרפואית טרם נתנה קביעה קבועה. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין צורך שהתובע יחזור לוועדה הרפואית להערכת נכות בברך, כאשר מומחה מטעם בית המשפט כבר בדק את העניין. משכך, החליט בית המשפט כי יש להותיר את הערכת המומחה בתוקף לצורך קביעת נכותו של התובע, שכן זהו המסלול היעיל ביותר. זאת ועוד, ההשלכות הכספיות, כגון פיצוי המומחה בגין השלמת העבודה, תמכו בהחלטה זו. בהיעדר הסכמה להגביל את היקף הערכת המומחה לברך בלבד, החליט בית המשפט לדחות את בקשת הנתבעת לבטל את מינוי המומחה. בית המשפט הורה לנתבעת לכסות את הוצאות הבקשה של התובעת והורה כי יש לשלם למומחה עד למועד שנקבע. ככלל, פסק הדין חיזק את העובדה שזכויות הקורבנות להערכות מומחים עדיפות כאשר נכויות קבועות נותרות בלתי מבוססות באופן רשמי, מה שמבטיח תהליך יעיל ללא נסיגה פרוצדורלית מיותרת.