פר"ק 5937-10-13

תקציר

פסק הדין דוחה שתי בקשות להכרה בתובענות ייצוגיות נגד חברה הנמצאת בהליכי פירוק. הבקשות לא עמדו בנטל ההוכחה המצדיק חריגה מההליך הרגיל של הגשת תביעת חוב למפרקים. קבלת הבקשות תפצל את התביעות למספר הליכים, תגרום לעלויות נוספות ותדלדל את קרן הפירוק המוגבלת ממילא. השופטת הדגישה את היתרונות של הליך הפירוק בריכוז כל התביעות נגד החברה בהליך קיבוצי אחד. הדבר מבטיח שוויון בין הנושים ומונע התדיינות משפטית מיותרת. השופט הכיר בכך שתביעות נזיקין דורשות לעתים קרובות חקירה נוספת, אך מדובר בתביעות בסכום קבוע שניתן לקבוע ללא הערכה, מה שהופך אותן לשונות מתביעות נזיקין טיפוסיות. בנוסף, טענות התובעים בדבר נזקים פוטנציאליים וניגודי עניינים לא נחשבו כסיבות משכנעות לסטות מההליך הרגיל. השופט הדגיש כי המפרקים הזמניים, כבעלי תפקידים הממונים על ידי בית המשפט, חבים חובה כלפי כלל הנושים ואין לחשוד בהם לטובת קבוצה מסוימת. כמו כן, טענת התובעים כי המשך החקירה נגד החברה מוצדק משום שהליכי התובענה הייצוגית נגד משיבים אחרים יימשכו, לא התקבלה. פסק הדין מדגיש את חשיבותו של הליך הפירוק בניהול יעיל של תביעות כנגד חברה חדלת פירעון ומבטיח כי נכסי החברה יחולקו באופן הוגן בין הנושים. המבקשים חויבו לשאת בהוצאות המפרקים הזמניים והעמותה.