מ. מקרקעין 297/22

תקציר

פסק הדין דן בתנאים להרחבת דירה בנכס משותף. על פי סעיף 62(א) לחוק המקרקעין, הצמדת חלקים מהרכוש המשותף או תביעת זכות שימוש ייחודית טעונה הסכמת כל בעלי הדירות. עם זאת, חריג הוא סעיף ג1 לפרק ו' לחוק המקרקעין, המאפשר הרחבה בהסכמת שלושה רבעים מבעלי הדירות ושני שלישים מבעלי הרכוש המשותף הסמוך. נטל ההוכחה לקבלת הסכמה מוטל על המרחיב. בית המשפט מכיר בכך שהזכות להרחבת דירה אינה מותנית ברישום ואין די בהיעדר התנגדות כדי לתת תוקף להרחבה - נדרשת הסכמה מפורשת. במקרה דנן, ביקשו הנתבעים להרחיב את דירתם בשלוש תוספות, שתיים מהן אושרו - מרפסת קדמית וממ"ד. דרישת הרוב להרחבת המרפסת הקדמית התקיימה, שכן הנתבעים קיבלו את ההסכמות הנדרשות, לרבות מהתובעת, והמרפסת נבנתה מעל תוספת קיימת. לגבי הממ"ד נחתם הסכם בין התובע לנתבע, והנושא נדון בהמשך בתיק נוסף בבית המשפט. באשר למרפסת האחורית, הנתבעים לא עמדו בהסכמת הרוב הנדרשת, שכן שני בעלי דירות - שני התובעים - התנגדו לה. עוד קבע בית המשפט כי אין די בהסכמה מכללא, והנתבעים לא הוכיחו הסכמה מפורשת של הצדדים הנדרשים. זאת ועוד, במסמך ההסכמה שהציגו הנתבעים לא הוזכרה במפורש המרפסת האחורית. לפיכך, הנתבעים לא הורשו לבנות את המרפסת האחורית. לאחר מכן פנה בית המשפט לתביעה שכנגד שהגישו הנתבעים, בה נטען לשינויים שביצעה התובעת ברכוש המשותף, פגיעה ביסודות הבניין ופגיעה בפרטיות בהתקנת מצלמות. הנתבעים לא הביאו ראיות לרוב הטענות הללו. השינוי היחיד שהתובע הודה שביצע היה הרחבת חלון בדירתם, שלטענת הנתבעים פגע ברכוש המשותף. עם זאת, מאחר שהחלון פונה הרחק מדירת הנתבעים ולא ניתן היה לראותו מהשטחים הציבוריים, דחה בית המשפט טענה זו בקובעו כי ההרחבה לא פגעה ברכוש המשותף. לפיכך, הטענה העיקרית התקבלה בחלקה, כלומר נאסר על הנתבעים לבנות את המרפסת האחורית. התביעה שכנגד נדחתה, והנתבעים חויבו לשלם לתובעים 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. ההחלטה התקבלה על ידי אביטל שרייבר, המפקחת הבכירה על רישום המקרקעין בירושלים, מכוח הסמכות המוקנית בסעיף 74 לחוק המקרקעין.