פ"א 13136-05-19

תקציר

הנאשם הודה בביצוע עבירות בנייה וחתם על הסדר טיעון. בהמשך עתר הנאשם לחזור בו מהודאתו ולהסכים לעונש, אך בית המשפט סירב. הנאשם טען כי לא הבין את משמעות הודאתו וכי הייתה אי הבנה לגבי שטחי הבנייה המוזכרים בכתב האישום, מה שהצדיק את בקשתו לחזור בו מהודאתו ומגזר דינו. בית המשפט התייחס למקרים קודמים והדגיש כי התרת פסילת הודאה בשלב הערעור היא נדירה וחריגה, ועל הנאשם לספק טעמים מיוחדים ולהוכיח קיומן של נסיבות חריגות, דבר שהנאשם לא עשה. בית המשפט התייחס גם לאפשרות לאפשר לנאשם להגיש מפת מדידה כראיה, וציין כי לנאשם היו מספר הזדמנויות לעשות זאת במהלך המשפט אך בחר שלא לעשות כן. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענה כי עונשו של הנאשם היה קל יותר על סמך הנתונים החדשים, במיוחד לאור חומרתן של עבירות הבנייה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ובית המשפט הורה על עמידת הודאתו וגזר דינו של הנאשם, מתוך סבר כי התנהלותו של הנאשם במהלך המשפט מהווה עילה מספקת להחלטה זו.